כשאני איתך אני כמו דג

''טבעות קלאמרי מטוגנות, ברמת שלמות נדירה. הציפוי היה פריך ומתפצח ואילו הקלאמרי רך ועדין. לצד המנה הוגש רוטב יוגורט, נענע ושום שהשביח אותה אף יותר...''. אדווה גן סתיו התרשמה עמוקות מהאוכל במסעדת באבאי. וגם מבעל הבית

אני גרה בדירה שכורה באמצע רחוב סואן, שמתאפיין בשפע מטריד של גווני הצבע האפור. אם אחפוץ בארוחת בוקר מיוחדת, למשל, המקסימום שאוכל למצוא הם כמה קרואסונים נטולי מבטא המנמנמים בנחת על מדפיה של המאפיה השכונתית. בשביל למצוא פיסת נוף אני צריכה לחפש בגוגל. מושגים כמו שלווה או נשימה מלוא הריאות (לא כולל אשפוז) אינם מזדמנים לשגרת יומי.

לעומת זאת, במרחק 30 ק''מ ממני, מתעורר בבוקר איש אחד בשם באבאי מול כחול אינסופי של ים ושמים שנמצאים ממש מחוץ לחלון. את הקפה הראשון של הבוקר הוא שותה על מרפסת המסעדה שלו ביפו, הצופה לים, כשהרוח מבדרת את שערו הארוך וקרני שמש עדינות מלטפות את פניו. בעודו בוצע פיתה טרייה ותובל אותה בלבנה אמיתית ובשמן זית, הוא מהרהר מה יכין היום לארוחת הצהריים. אולי חריימה מהלוקוס הענק שאיתרע מזלו להיתפס הבוקר, או ברבוניות עסיסיות שיטוגנו בשמן עמוק. לא בכל יום נכנס באבאי למטבח. לרוב הוא משאיר את האחריות לבנו המוכשר, שקיבל בירושה את הגנים הנכונים.
כשבאבאי לא מבשל, הוא נמצא באיזה מקום אקזוטי בעולם. כשהוא לא מטייל - הוא דואג למצוא עבודה (וגם מנוחה לנפש) לפליטי דרפור הזקוקים נואשות לעזרה, או לאחרים שהחיים הפנו להם עורף. לרוב הוא פשוט מקבל את האורחים במסעדה, ומספר להם על יפו שהוא אוהב, או על ימיו כדייג צעיר בחוף ג'בליה הקסום.

כשהגעתי למסעדה של באבאי השמש עמדה באמצע השמיים. הים היה כחול יותר מבחופי סיני אליהם נפשי מתגעגעת כל כך. באבאי ישב עם הפנים לים ושתה תה עם נענע. אחרי חצי שעה של שיחה קולחת הייתי כמעט מוכנה לעבור לגור שם, אם רק היה מציע. במקום לגור נשארתי לארוחה.

על השולחן, לצידן של פיתות נהדרות מקמח מלא שנאפות במקום, הונחו שלל צלוחיות לבנות שהכילו סלטים טריים וטובים. למרות הדמיון הכללי לסלטים שאפשר למצוא במקומות אחרים, בלט כאן משהו מקורי וקצת אחר. הוגשו לנו סלט כרוב אדום, חמוצי הבית, כרוב לבן בשמיר, סלט חצילים רומני עם טעמי כוסברה מעניינים, סלסת עגבניות, חצילים בטחינה, סלט פלפלים אדומים קלויים חריף במידה הנכונה, גזר מרוקאי פרוס דק, כדורי פלאפל, זיתים דפוקים מצוינים, סלט סלק, סלט תירס, אפונה וזיתים שחורים, וחציל בלדי שלם שנצלה ונמשח בטחינה טובה.

למנות הראשונות הזמנו את סלט פירות הים היפואי שהמציא באבאי, תוך שילוב מרכיבים שלכאורה רחוקים אחד מהשני כמרחק מזרח ממערב. הסלט המצוין הורכב ממולים, שרימפס, טבעות קלאמרי וראשי קלאמרי מוקפצים בקארי, שהונחו על חומוס יפואי אמיתי. משולשי פיתות שננעצו בחומוס יצרו סביב המנה כתר מלכות ראוי. לצידה - טבעות קלאמרי מטוגנות, ברמת שלמות נדירה. הציפוי היה פריך ומתפצח ואילו הקלאמרי רך ועדין. לצד המנה הוגש רוטב יוגורט, נענע ושום שהשביח אותה אף יותר. שנים רבות של פגישות עם קלאמרי מסמורטט או כזה שהינו בעל נתונים טובים להיכלל בקטלוג צמיגי מישלן, הביאו אותי להישבע אמונים לקלאמרי של באבאי.

למנות העיקריות בחרנו בדגי ים – פילה לוקוס וברבוניות (בתפריט יש גם דגי בריכות קלאסיים כמו דניס, אבל אני מעדיפה דגים שגרים איפה שהם אמורים לגור). הלוקוס היה רך, עסיסי, והוגש עם אורז וסלט ירוק. הברבוניות הפריכות, שטוגנו בשמן עמוק והוזלפו בלימון טרי, חוסלו במהרה.

סיימנו את הארוחה עם מלבי טוב תוצרת בית, וקדאיף מוצלח בגרסה מודרנית, שעלה בהרבה על אבותיו משנות השמונים.

נפרדתי מהים עם צביטה בלב, וחזרתי למציאות האורבנית שלי. בינתיים.

באבאי
קדם 153, יפו.
03-6593999