''האוכל, מצידו, יכול גם הוא לשמש משל למערכת יחסים ארוכת טווח: לא מתנפל בתוקפנות על החיך אלא כזה שצריך להתיידד איתו בהדרגה, לספוג לאט את מורכבות הטעמים, לנסות לפצח מה יש בו ואז ליהנות ממנו במלואו''. שפרה צח יצאה לפגישה רומנטית במסעדת לוקאס, וחזרה עמוסת תובנות על אוכל, אהבה והחיים
''הניוקי שלי טעים ונימוח בפה, עטוף ברוטב עגבניות ושמנת. כדי להדגיש את טעמו אני מרעיף עליו פתיתי פרמז'ן. אני מרוצה. מרוצה עוד יותר היא בת זוגתי. הקיש שלה הוא לא עוד סתם קיש: הוא מעטפת בצק פריכה וטרייה, ממולאת בשלל פטריות חמות וטעימות, עשירות בטעם ובריח, עונג צרוף...'' דניאל רום התענג בקופי אנד פרינדס
''הארוחה נפתחה בקרפצ'יו בקר בבלסמי ופרמזן שהיה רך עדין ובמליחות הנכונה; חציל בלאדי על מצע טחינה; ופרחי כרובית מצופים ברוטב צ'ילי מתוק חריף. לבסוף הגיעה גם מנת כבד אווז מדהימה ביופייה וטעמה, שהוגשה ברוטב קרמל תפוחים והוכתרה כמנה מנצחת''.... כתבתנו התל אביבית התמוגגה בOPEN הירושלמית
''הבטנו זה בזו במבטים שבעי רצון. שווה לצאת מהבית כדי לבוא למקום כמו פביאנה פסטה. מסתבר, שכמו לכל בני הזקונים, גם לינוקא הזו יש אופי שונה משל שאר בני המשפחה, והיא, כמו אחותי הצעירה, לקחה את הגנים המשובחים שקיבלה בבית, ועשתה מהם משהו אחר לגמרי''. מיה בר בדקה השבוע את הסניף החדש של פביאנה פסטה וחזרה עם תובנות...
את הארוחה פתחנו בקוקטיילים חגיגיים שהתלוו למנות הראשונות שזרמו לשולחננו ללא הפסקה: חציל קלוי בטחינה לימונית עם נגיעות עריסה; פטה כבד עוף מלווה בריבת בצל, ריבת עגבניות שרי וטוסטונים; רביולי בטטה ( 5 כיסונים גדולים של רביולי שהונחו באופן אסתטי על צלחת וטבלו ברוטב שמנת, יין לבן ועירית) ועוד''. קרן ויזנר מדווחת מסופשבוע מופלא בעיר הקודש...
''למנת הביניים אנחנו מאחדים כוחות לטובת רביולי פורטבלו. אוי, הרביולי! שם צנוע שמסתיר מאחוריו מנה מדהימה של רביולי גדולים, במילוי פטריות פורטבלו ושמפיניון עם חצילים וקצ'קבל, ברוטב שמנת, יין לבן ופטריות כמהין, יחד עם בצלצלי שאלוט מזוגגים. אותו עיקרון של עושר מרכיבים וטעמים שמפתיע ומענג את החיך עם כל ביס, חוזר גם בעיקריות: פילה הבקר שלו ופילה הלוקוס שלי...''. שפרה צח ביקרה ב''מקום בלב'' והתמוגגה
שילובם הייחודי של אינספור מרכיבים, שמצליחים להתקיים ולהתמזג בו זמנית הופכים אותה לפנינה מלכותית מושלמת: הנוף עוצר הנשימה הנשקף מחלונותיה, האווירה הרומנטית, המלצרים למודי הגינונים אך בו בזמן חייכנים, והתפריט, מבית היוצר של השף טיבי, הוא עילוי של ממש. לספקנים שבינינו אני ממליץ פשוט להגיע ולהבין...
אחרי שניקתה את שולחננו ביסודיות, הגישה לנו המלצרית קינוח מרהיב ומפתיע בשם ''גיישה''. שכבה של מוס שוקולד לבן וחלב קוקוס עם מוס פירות יער על מצע של ליידי פינגר שקדים, מקושט באטריות אורז תפוחות ומסולסלות. לצידו הוגש גם תה ירוק בכלי פורצלן מסורתי, שנמזג על ידי המלצרית ברוב טקס...''. אמיר בן נעים, כתבנו, ביקר השבוע ב''דומו סושי בר'' בירושלים
במקום לעלות על המטוס ולהמריא לאיטליה נסעה קרן ויזנר כתבתנו לבית אבא שבנהריה, אבל לא ויתרה על אוכל איטלקי מצוין, ממש כמו זה שמככב בזכרונותיה מארץ המגף
הכניסה ל''בבית של רפא'' מחופה בעצי תות עמוסי עלים ופרי בעונה זו של השנה, ותחתיהם בצל פזורים שולחנות. פנים המסעדה רומנטי אף יותר, ואנחנו מבינות מדוע המקום מושך אליו זוגות: בית אבן, עיצוב קלאסי ומהודר. איזה כיף שיש משברים, שכשהם נפתרים אנחנו יכולות (ואף חייבות) לפנק את עצמנו במקום כזה...
מלצרים אדיבים קיבלו את פנינו וליוו אותנו לשולחן ערוך על פי מיטב המסורת הקלאסית. התיישבנו וידענו שהערב נהנה מארוחת צמרת. עד מהרה, כדי שיהיה ברור שהגענו כדי לאכול טוב, הגיעו מנות-ההמְתנה: לחם-הבית ולצידו מטבל בטטות וצ'ילי, וגספאצ'ו עגבניות עם יוגורט עיזים מעוטר בעירית. הסוֹמַלְיה שניגשה אלינו, בחרה עבורנו במרלו ''רכסים-דובב'' 2002 של סגל, שהתגלה כיין מעניין וטעים מאד...
''נפגשתי עם רותי במסעדה היפה, על מרפסת העץ שמשקיפה אל הים, בערב נעים של בריזה. התפריט של קום איל פו משדר איפוק, תחכום ויצירתיות, ממש כמו הבגדים. כמי שכנראה מכירה נשים, חילקה השפית את המנות לגדלים שונים, כמו תווית שעל הבגד (קטן, בינוני וגדול), מה שמאפשר להרכיב ארוחה בהתאם לרעב או לשובע''. מיה בר מתמוגגת מהתפריט החדש בקום איל פו...
הגישה הקלילה היא בדיוק מה שנחמד ב''בלה ונציה'' שבהרצליה – האווירה, השרות וגם האוכל, שמקבל פה ושם טוויסטים לא שגרתיים. לדוגמה, הפוקצ'ה לפתיחה. היא לא היתה מעוצבת, כרגיל, ככיכר לחם, אלא כמאפה עגול ופרוס למשולשים, מעין פיצה בלי חלק עליון, עשויה בצק מתובל ברוזמרין ובמלח ים, והוגשה עם טפנד זיתים מוצלח. גם הפטריות הממולאות המצופות בפירורי לחם, קיבלו טעם לא שגרתי, בזכות המילוי גבינת רוקפור במקום גבינת עיזים כמקובל
התחלנו עם איקרה. סנדרה אמנם טורקיה מבטן ומלידה מה שמקנה לה יתרון גיאוגרפי עליי באיקרות, אבל קשה להתחרות עם המומחיות שפיתחתי אני לאורך שנים של התענגות על איקרות למיניהן. הגרסה היוונית, הגוון הבולגרי, זה הישראלי מקומי וכמובן הטורקי. בסוף מסע עקוב מאיקרות אני יודעת שאם יש מומחים לאיקרה בעולם, אלו הטורקים, וזאת של מסעדת גפן היא מהאיקרות הטורקיות המשובחות...
בכל רגע נתון עומדים לפחות עשרים איש בתור ב''שניצל קומפני'' ומנחיתים בקצב את ההזמנות השונות, בצלחת, בבאגט, בפיתה, עם תוספות מבושלות או רק עם סלטים, לאכול במקום, או לקחת למשרד. ששה עובדים מתקתקים מנות בקצב, כך שבאורח פלא אף אחד לא מחכה יותר מכמה דקות לפני שהוא נפנה מהדלפק בחיוך מרוצה, עם המנה המבוקשת בידו. אוכל מהיר במלוא מובן המילה, רק לא במשמעות השלילית שנקשרת אליו בדרך כלל...
כמה שולחנות, מוסיקה גרוזינית ברקע ואווירה מכניסת אורחים שמשרה טימור, הבעלים-מבשל-מגיש. עד עכשיו קראו למקום ''טי אנד די'', על שם טימור ודני הבעלים. אבל בערב הגיענו בישר לנו טימור שבדיוק מחליפים את השם ל''דדה'' – אמא בגרוזינית. מסתבר שלא משנה מאיפה באת, אוכל של אמא זה תמיד הכי טוב. שפרה צח ביקרה בגרוזינית של גבעתיים
לירון החליטה להיות אמיצה ולטעום את זאב הים העברי, ואילו אני, שמרנית שכמותי, הזמנתי אסקלופ וקיבלתי גלילת חזה עוף ממולאת בפטריות ורוטב חרדל. כך גיליתי שגם מנות עם שמות סטנדרטיים עשויות להפתיע, במיוחד כשיושבים במקום לא סטנדרטי כמו הדרל'ה. זאב הים של לירון הגיע שזור ומצופה כמובטח בתפריט והיא פרמה אותו בעדינות וטעמה ממנו בסקרנות מהולה בהתרגשות, בכל זאת, זאב ים...
השקנו כוסיות והכרזנו על תחילת החגיגה, משאירות מאחורינו את ייסורי המצפון על בני הזוג שנשארו עם הילדים בבית. הבירה החומה והמתקתקה, היתה טעימה מאוד והחליקה בגרון. מבט אחד על קהל הלקוחות של הברוהאוס גרם גם לי להרגיש קוסמופוליטית: המסעדה מלאה בתיירים, דוברי אנגלית, יפנית וצרפתית שישבו בזוגות ובקבוצות וחגגו
הגעתי לארוחה ב''גונג'' עם חברה טובה ופתחנו את הערב בשתי מנות סושי, האחת עם רצועת פילה בקר וירקות, שכללו בין היתר גם בטטה. השנייה, מנת סושי קלאסית עם סלמון ואבוקדו. אמנם כבר אכלתי לא מעט מנות סושי אבל זו היתה הפעם הראשונה בה נתקלתי בבטטה בתוך סושי, וההיתקלות יש לומר, נעמה לי מאד. בטטה, לעניות דעתי, מביאה עימה רק דברים טובים ולכן גם בסושי היא אורחת רצויה
נטע גל, כתבנו, חזר לביקור ב''מטבח של רמה'' שבנטף ונמלא השראה ועונג. שעה קלה אחר כך הגיע למערכת טקסט פיוטי כמעט: שבעה הרהורים קצרים על אוכל משובח, חיים טובים, מחזוריות והרי ירושלים
איך מצליחים לשמור על משקל קבוע תוך כדי שגרה של ימי עבודה לחוצים? הדיאטנית ליאורה חוברה, ששומעת את השאלה הזאת על בסיס יומי, ביקרה בעסקית של מסעדת דיטה וחוזרת עם הסברים מפורטים.מסתבר שאפשר לאכול טוב, ליהנות וגם לשמור על משקל, תוך כדי שבוע עבודה לחוץ. עשה ואל תעשה בארוחת הצהריים העסקית.
בניגוד לשיטת ההכנה המקובלת של ניוקי, בבישול במים, ב''תמרה'' קודם כל מטגנים את הניוקי קלות בחמאה ואחר כך נותנים להם להתבשל בתוך רוטב של שמנת ועגבניות. לבסוף מגישים אותם עם עגבניות מיובשות ואגוזים קלויים. אז כן, אין ברירה אלא להודות שהניוקי הללו הם אכן, מהטובים שאכלנו
אין הרבה מקומות בארץ היכולים להתחרות ביופיו של הצוק של באבאי ובשקיעות הנפלאות של ימי שישי אחר הצהריים ולכן, שמחנו לגלות, אחרי מספר שנים של דעיכה, שבאבאי קמה לתחייה, שהדשא שוקם, שהמסעדה פועלת ושהמטבח מוציא מנות יפואיות לתפארת. מנות יפואיות? כן, יש דבר כזה ומיד אפרט
לראשונות הזמנו סביצ'ה סלמון ואבוקדו בליווי סלסת חלפיניו ומעט כוסברה ומרק סרטנים עשיר וסמיך. הסביצ'ה של שף הקולומביאני, ג'וני חיל, לא היה אגרסיבי בטעמיו כמו אחיו העממיים מדרום אמריקה, אלא מעודן, והמנה היתה טעימה מאוד. גם מרק הסרטנים העשיר היה טעים להפליא, בעל טעם חזק של סרטנים ושמנת. פתרון מושלם למי שאוהב בשר סרטנים אבל מתעצל לפצח
הגענו בערב רגוע ונכנסנו במהירות לאווירה המיוחדת של המקום, שהלכה ונעשתה נעימה ככל שחלף הזמן, המשקה זרם ומוסיקת הג'אז התנגנה ברקע. ב''קולינרי'' אפשר ליהנות מן הגינונים של מסעדת יוקרה (שולחנות עץ כהים ערוכים בקפידה עם בקבוק יין ובקבוק מי סן פלגרינו) אך גם להרגיש מאד בנוח ולא ''מעונב''
נמצאו 1303 תוצאות העונות על החיפוש שביקשת.