התענוגות של תהל

   על השולחן נחתה מחבת ברזל שחורה ולוהטת ובה קוסקוס עם שרימפס, קלמרי ומולים. בראשם, כמו מפקד גאה, סרטן כחול חצוי לשניים. המנה היתה נדיבה ומצוינת. הקוסקוס תובל בפלחי אשכולית אדומה, שהוסיפה למיזם חמצמצות מרעננת ומפתיעה. כשהרמנו את הראש, הגיעה לשולחן מנת צלעות טלה ביין. רוטב היין היה עשיר ומתקתק והשתלב ברכות עם הטלה ופירה הבטטה

רחוב נחלת בנימין היה לדעתי תמיד אחד מעורקי החיים המרכזיים של תל אביב. ראשיתו במפגש שבין אלנבי המפויח, שינקין - שכבר נכתב עליו הכל, רחוב קינג ג'ורג' ושוק הכרמל. לעתים נראה כאילו התנקזה כל העיר תל אביב אל תוך מפגש רחובות סואן אחד. קצהו של נחלת בנימין כבר גובל במה שנראה כמו תחילתו של דרום העיר, החלק הפחות ייצוגי אולי אבל זה הטומן בחובו הפתעות.

פחות או יותר באמצע נחלת בנימין, באחת מקרנות הרחוב המובילות לרחוב ללא סיפור, מצויה תהל, כנראה המסעדה השמחה ביותר בתל אביב. היא מוגדרת כטאפאס בר ומסעדה ספרדית, אבל למעשה היא הרבה יותר משני הדברים יחד. תהל מציעה חוויית אוכל מנומקת היטב של מסעדת שף, במחירים שנותרים שפויים. הפעם, היינו שם כדי לדגום את תפריט טעימות האביב החדש. התפריט כולל שבע מנות, שזורמות בזו אחר זו, ומחירו 98 ₪ לסועד. אם מוסיפים לארוחת הטעימות ארבע כוסות יין, שהותאמו במיוחד לכל מנה, היא תעלה 145 ש''ח ותצדיק כל שקל שהושקע בה. היינות, ספרדיים כמובן, נותנים מבט מקיף על עולם יין אשר אינו מוכר דיו בארץ.

הארוחה נפתחה בגספצ'ו קישואים ובזיליקום. השם, כמובן, מטעה. גספצ'ו, למי שאוהב ובייחוד למי שלא, הוא בדרך כלל מרק קר ומתובל של עגבניות ומלפפונים מרוסקים בתיבול עז. כלומר, זהו סלט ירקות שחווה גיבוש קבוצתי בבלנדר. כאן המנה הייתה שונה לחלוטין מהגספצ'ו המסורתי. המרק היה קרם עשיר של קישואים קלויים, שום ובזיליקום, וטעמו היה נפלא. גם אנחנו, שסבורים בדרך כלל שנוזל מתחת ל-100 מעלות אינו ראוי להיקרא מרק, התרשמנו מאד.

הארוחה המשיכה במנות ביניים: ראשונות הגיעו פרוסות עבות של סינטה, שגולגלו סביב בייקון, פלפלים אדומים קלויים ובצל ירוק, ותובלו בויניגרט צ'ימיצ'ורי. הסינטה נצלתה בזריזות והייתה עסיסית ומלאת טעמי בשר. השילוב שלה עם שאר החומרים היה מושלם. מיד אחר כך טסו לשולחן כדורי בשר סרטנים ופולנטה, ברוטב בטטות בוהק. הסרטנים היו מצוינים, והפולנטה הוסיפה פריכות מבורכת. למעשה, היה מדובר בפלאפל סרטנים גאוני, שיכול היה בקלות להחליף את הקציצה הותיקה, בתור המאכל הלאומי שלנו.

העיקריות לא איחרו לבוא. על השולחן נחתה מחבת ברזל שחורה ולוהטת, ובתוכה קוסקוס עם שלל פירות ים. היו שם המוני שרימפס, קלמרי ומולים, ובראשם כמו מפקד גאה, נח לו סרטן כחול, חצוי לשניים. המנה הייתה נדיבה ומצוינת. הקוסקוס תובל בפלחי אשכולית אדומה, שהוסיפה לכל המיזם חמצמצות מרעננת ומפתיעה. כשהרמנו את הראש מהמחבת, ראינו שנוחתת על השולחן מנה נוספת, של צלעות טלה ביין. רוטב היין היה עשיר ומתקתק, והשתלב ברכות עם הטלה ופירה הבטטה שנח לצדו.

אף שכבר היינו אחרי שש מנות ושלוש כוסות יין (מעולה), שינסנו מותניים והתפנינו לקינוח, שלווה ביין ריזלינג (הפעם דווקא ישראלי, מיקב תשבי). פרוסות של מלבי שקדים שחו בתוך מרק מלון צונן וטרי, ועוטרו ברסיסים דקים של קולי תות. מלבי השקדים היה ואריאציה מזרח תיכונית על הבלאן מנז'ה – קרם צרפתי קר של שקדים ארומטיים. השילוב בין המלון, השקדים והתות היה מצוין ומקורי מאד.

לא תמיד האביב מזמן תענוגות שכאלו. ששי אחר הצהרים, במה שנראה כמו סיומו של האביב. ג'אז ברקע והשבוע מתאייד לאיטו. שבע מנות, שנדגמות לאיטן, מתמשכות זו לתוך זו. לפעמים זה קורה: מקומות שמחים בפינות של רחובות, שנדמה שקושרים בחוט בין צפונה לדרומה של העיר.

תהל
נחלת בנימין 30, תל אביב
טלפון: 03-5168410