עכשיו עם בוא האביב הוא מנץ את שולחנותיו גם אל הרחבה הקטנה ברחוב ומחייך בחיוך מנומס וחמים לעוברים ושבים. בגלל זה הם נכנסים- ברוזה יש משהו כובש.
לו רק היו לי כמה דקות ביום לשבת בנחת לבדי ולשתות כוס קפה.
עובדת במשרה מלאה, מסיימת לרוב בשעה סבירה, לומדת שני ערבים בשבוע, חוזרת לדירה שכורה עם שותף. בלי בעל וילדים להכין להם אוכל, רחוקה מאד מהמיליונים ומישיבות הנהלה באחת בלילה- ובכל זאת- לו היו לי רק עשרים דקות ביום של שלווה בהן הייתי מתרווחת לי עם מוסף יומי של אחד העיתונים, לוגמת קפה מתוק (שלוש סוכר) ומנשנשת איזו רולדה נחמודת. ככה, בערך בחמש אחר הצהריים, כשעוד לא ממש חושך, כשעוד מותר לאכול מתוק כי ארוחת הערב עוד לא ממש קרובה. ככה לבד, לא בדייט ולא ביציאה עם החבר'ה. סתם לפוש מעט.
אבל לא, לי אין זמן. תמיד משהו צריך לקרות, מישהו צריך להתקשר, משהו צריך להיכתב או שפשוט אני חייבת לישון. לעצור את החיים ופשוט להתיישב סתם ככה בבית קפה? למי יש זמן לזה. מסתבר שיש אנשים שיש להם. קפה רוזה הקטן נמצא בדרך שלהם לעבודה או בדרך הביתה או בדרך בחזרה מהים. המיקום שלו, בפרישמן, עושה עימו חסד. בלב תל אביב, מטר מתיאטרון בית לסין, ממערב סואן לו בן יהודה וממזרח מזדנגף לו הדיזינגוף- והוא, הקטן, הצנוע, בשקט שלו. כמה פעמים עברתי ליד רוזה ובקושי הרגשתי בקיומו- אבל עכשיו עם בוא האביב הוא מנץ את שולחנותיו גם אל הרחבה הקטנה ברחוב ומחייך בחיוך מנומס וחמים לעוברים ושבים. בגלל זה הם נכנסים- ברוזה יש משהו כובש.
קפה רוזה קרוי על שמה של סבתא רוזה, סבתא של עופר. מכירים את מטילדה מצפון תל אביב? זאת הסבתא מהצד השני, שהקפה על שמה פועל כבר שש שנים, וכעת הוחלט שגם לרוזה מגיע. עופר קרא לקפה על שם סבתו ומנסה להביא למקום משהו מההרגשה שמעניקה סבתא- חמימות ביתית. פשטות איכותית.
האיכות באה לידי ביטוי בכל דבר ברוזה. העיצוב מושקע, המאפים הכי טובים בתל אביב. עופר טוען שהוא לא מכר במקום קרואסונים עד שלא מצא את אלו, היחידים שעמדו בסטנדרטים שלו. את הקפה הוא קולה במקום, ומשתמש בכל המוצרים והמכשירים הכי משובחים בשוק. ובכל זאת, וזאת אידיאולוגיה, הוא מקפיד לשמור על מחירים עממיים: המקום צריך להיות בית קפה נטול פוזות שלא נכנסים אליו לאחר מחשבה מעמיקה, הוא צריך להפוך לסוג של בית שני שמרגישים בו בנוח. ועל דברים טובים לא בהכרח צריך לשלם יותר, לפחות לא כאן.
המכורים לקפה המצוין של עופר גם קונים אותו לפי משקל, אבל הדיל השווה באמת הוא 5+1. שותים קפה בכוס סבתאית מיוחדת ומקורית או לוקחים ב-Take away (עופר גם מביא כוסות עד האוטו אם תבקשו יפה), ומקבלים כרטיס מגניב: אחרי חמישה ניקובים מגיע לכם קפה שישי בחינם.
עם הזמן רוכש לו בית הקפה את הקליינטים הקבועים שלו, ועופר כבר מתחיל לזהות: יש בחור אחד, שאם השולחן הקבוע שלו יהיה תפוס, הוא יסתובב ויצא. יש אחר, שנכנס בשעה קבועה בכל יום- פונקט על השעון. אם יום אחד הוא לא יכנס, עופר ממש יתחיל לדאוג.
רוזה קטנה, ואפשר לנשנש בה בקטן: ממאפים ביתיים ועד סנדוויץ' חמוד או קישים ממטבחה המשובח של מטילדה (באחריות). אבל האמת, זה לא המקום להכנס אליו ממש כדי לאכול. זה בית קפה, כמו שבית קפה אמור להיות: כשיש לכם זמן תכנסו, תתרווחו לכם עם מוסף יומי של אחד העיתונים, תלגמו קפה. ככה לבד, סתם לפוש מעט.
רוזה
פרישמן 32,ליד בית לסין, תל אביב
טלפון: 03-5271505
