דה לוקאל תל אביב

"לפתע הגיחה מנה יפהפייה שלא הייתה מביישת אף מסעדת שף נחשבת, בדמות כיסוני רביולי חינניים, דקיקים למראה במילוי של תרד ופטה כבשים עם זרעי עגבניות טימין ויין לבן. תענוג צרוף..." חגית גרוס הולכת שבי אחר הטעמים המענגים והסוחפים (וגם אחר הקוקטיילים) של דה לוקאל בתל אביב

אומרים שהתבשיל טעים יותר ביום למחרת, אחרי שהטעמים נספגים.. מכירים? אז דה לוקאל. ולא, אני לא מדברת על האוכל. כדי לכתוב על החוויה שעברנו בדה לוקאל חייבים להירגע ליום יומיים ולא לכתוב מתוך הסחרור וההתלהבות שמא תצא כתבה לא מאוזנת חלילה. אתם מבינים, כשאתם מתאהבים בברמן עוד לפני שלב הצ'ייסרים המפנקים זו "בעיה". איך ממשיכים מכאן?

הגענו בערב יום שישי לרחוב אבן גבירול בלי הרבה ציפיות. שמענו על מסעדה קטנה ומטריפה שחוגגת כבר שנה, אבל אמרנו שאנחנו חייבים לבוא ולראות בעיניים. פילסנו דרך בין פיצריה, חנויות נעליים, וגלידרייה אחת. נכנסנו אליה, חמימה ומזמינה. אור חום-כתום נעים קידם את פנינו, ספת עור לאורך הקיר, ריהוט עץ חם ומזמין להיכנס פנימה. תחילת יוני - תל אביב עוד סלחנית אלינו בערבים - ואנחנו תופסים את מקומנו על הבר סופגים אוירה של בר שכונתי כיפי. מלצרים מחייכים אליך בדרך לשולחן, עמוסי כל טוב. מישהו עשה שם עבודת עיצוב נהדרת כזאת שנותנת לך הרגשה של בית כשאתה נכנס פנימה, בניגוד למקומות תל אביביים קרים ומנוכרים ששמים דגש על הפוזה.

התיישבנו על הבר ועודד, הברמן החביב, לא בזבז רגע. הניח מולנו את תפריט השתייה התלת מימדי, המעוצב בצורת לוח מודעות עגול שפוגשים בקרן רחוב עם כל ההופעות וההצגות של השבוע - אבל בגרסה המוקטנת שלו, ובמקום הופעות היו שמות של קוקטיילים עם שמות אקזוטיים. חמוד. פצחנו בקוקטייל chacho עדין וחינני עם טעמים של תפוח וג'ינג'ר.

עודד המליץ לנו גם על הראשונות בביטחון רב. ראשונים הגיעו ארטישוקים צרובים עם וינגרד לימוני, מנצ'גו (סוג של גביננה מעולה אם תהיתם במקרה) וקרם פרש. מנה מרעננת, מקורית וטעימה להפליא שחוסלה עד תום. כמעט שהצטערנו שלא הזמנו פוקצ'ה אבל אז הגיעה כרובית אפויה בטחינה ועגבניות שרי. "לחם זה לחלשים" לחשתי לחברתי כדי ניגוב הכרובית בטחינה. לפתע הגיחה מנה יפהפייה שלא הייתה מביישת אף מסעדת שף נחשבת, בדמות כיסוני רביולי חינניים, דקיקים למראה במילוי של תרד ופטה כבשים עם זרעי עגבניות טימין ויין לבן. תענוג צרוף. אבל את ההצגה האמיתית גנבו הקלמארי. לא היינו מוכנים לזה. זה לא שדה לוקאל נחשבת למסעדת דגים ופירות ים, אבל כנראה הקלמארי הפך להיות לוקאלי ומקומי כל כך שהוא השתלב נהדר עם רוטב היוגורט כבשים, עגבניות שרי ועשבי תיבול. 'חבל שאין מנה עיקרית כזאת', חשבתי לעצמי, בעוד הצלחת הולכת ומתרוקנת בקצב מדאיג.

אבל העיקריות בדה לוקאל לא איכזבו והצדיקו את מיקומן בארוחה. שתי נקניקיות בשרניות הגיעו אלינו בליווי פירה חצילים שרופים, עגבניה צרובה על הגריל וכרוב סגול כבוש. הטעם הייחודי של הנקניקיות הדחוסות היטב היה דומיננטי ומענג. לקראת סוף המנה עליתי על השילוב המושלם: ביס מהנקניקיה טבילה בפירה החצילים והופ לתוך הפה. בת לווייתי הזמינה פסטה קרועה עם אספרגוס ואפונה ברוטב לימוני ולא חסכה במחמאות על סגנון ההגשה המופשט של הפסטה (קרועה במובן הטוב של המילה) והרוטב הטעים שהחמיא לה מאוד.

ניסינו להשיג את תשומת לבו של עודד, הברמן, אך הוא לשמחתנו היה עסוק בהכנת קוקטייל נוסף עבורנו. לחיים. המסעדה התמלאה עד אפס מקום בזוגות חברים והאווירה השמחה חוזקה במוסיקה יוונית שסימנה לנו שהגיע זמן למשהו מתוק.

אחר כבוד הובאה אל השולחן צלחת עם ששה מלבני קרם ברולה בליווי קולי דובדבנים חמצמץ. התחלקנו בקרם ברולה בצורה לא שוויונית בעליל (ארבע וחצי לי ואחד וחצי לה), מפאת חולשתי לקרם ברולה והעובדה שהוא היה כל כך טעים ובלתי ניתן לחלוקה הגיונית אחרת מבחינתי. כפיצוי על חיסול הברולה על ידי, קיבלה חברתי קרם מסקרפונה עם רוטב פירות יער. המנה הנדיבה הוגשה בגביע זכוכית ענקי ומרשים ומכיוון שאיני אדם העומד מנגד ולא מושיט יד לחברה – הצטרפתי לחגיגה וגם מנה זו חוסלה עד תום.

דה לוקאל התגלתה כהפתעה משמחת. בצהריים המקום מלא עד אפס מקום בזכות העסקיות המשתלמות – המון פינוקים ודברים טובים במחיר המנה העיקרית. התמלאנו קנאה באנשים שעובדים בסביבה ודה לוקאל עבורם זו "המסעדה מתחת למשרד"... אך התנחמנו בצ'ייסר של ייגר מעודד.. לחיים! ולעודד הברמן...