קאזה דו ברזיל

"מנה אחרי מנה המשיכו לזרום פרגיות בדבש, שוק טלה, פיקניה, קציצות ברזילאיות בשם בולינו – טעימות מאוד, וכבדי עוף..." גיא סופר-זמרני חוגג בארוחת שחיתות מהסוג הקרניבורי במסעדת קאזה דו ברזיל שבראשון לציון.

כל מי שחוזר מטיול ארוך בדרום אמריקה מדבר על הסטייקים. נכון – האנשים מקסימים, הנופים משגעים, יש המון תרבות שונה ושפות ליריות, פוגשים חברים חדשים ושומרים על קשר הדוק עם הוותיקים, אבל כשאתה חוזר בסוף, יומיים אחרי – אתה מתגעגע לסטייק המושלם שאכלת באיזו מסעדה פושטית ביום האחרון לפני הטיסה. הדבר הבא שיקרה זה שתשב לראות משחק כדורגל ותשווה בעל כורחך בין הקבוצה המקומית לקבוצות העל בדרום אמריקה, איפה אנחנו ואיפה הם.
"קאזה דו ברזיל", הבית של ברזיל, כשמה כן היא, מסעדה שמביאה את האוכל, ההוויה והחוויה הברזילאית היישר אלינו לצלחת.

השנה יערך המונדיאל בברזיל, והחגיגה רק מתחילה – בקאזה דו ברזיל בראשון לציון כבר מתכוננים: השולחנות כבר מעוטרים בסצנות כדורגל, הזמינו שער ענק שישמש כניסה למסעדה, על גבי מסכי ענק יוקרנו המשחקים והשידורים החוזרים, המסעדה תקושט בדגלי כל המדינות, ומתוכננות מנות מיוחדות על שמם של כוכבי הענק.

שאנחנו הגענו לא היה משחק מיוחד, והתנגנה מוזיקה ברזילאית שקטה ברקע. פעמיים במהלך הערב התחלפה המוזיקה למשהו קצת שמח יותר, ועדת מלצרים עם זיקוקים הלכה לחגוג יום הולדת לשולחנות שכנים.

אבל אנחנו באנו בשביל הבשר: התפריט מהווה את האתגר הראשוני.. אפשר ללכת על מנות בודדות, אבל לא בשביל זה באנו. האופציה הבאה – לפי משקל. חצי קילו, קילו, קילו וחצי, או שני קילו בשרים במחירים סבירים ותוספות ללא הגבלה היו כבר יותר בכיוון, אבל בתוספת מחיר קטנה, אפשר ללכת על מגוון עסקאות הצ'רוסקוריה (אכול כפי יכולתך). פה גם התוספות וגם הבשרים הם ללא הגבלה, ומה שאני אוהב בזה הוא שאני יכול להזמין כמה שבא לי דווקא מהנקניקיות צ'וריסוס החרפרפות, למשל, שאני מאוד אוהב, ולוותר לגמרי על הלבבות שפחות עושים לי את זה. המנה הבסיסית כוללת לחם טרי מהתנור, צ'ימיצ'ורי עם תועפות של שמן, סלט הבית (על בסיס כרוב עם רוטב טעים), אורז לבן בסיסי, וגולת הכותרת – צ'ילי קון קרנה (שעועית עם בקר) – עשיר ומתובל, שמשדרג את האורז למנה חלומית. מיד אחרי התוספות ביקשנו קנקן מים, כיאות לזוג אכלנים שמתכננים לנצל את הדיל עד תומו.

ואז הגיעו לשאול באיזו מידת עשיית כל אחד רוצה את הסטייק שלו. א' ביקש מדיום, ואני העדפתי מדיום רייר. הסטייקים הגיעו ברמת צלייה מושלמת, וממש לפני שסיימנו לרוקן את הצלחות, כבר עובר אחד המלצרים שמסתובבים עם הבשרים הנוספים, אסאדו רוצים? בטח שרוצים. אוקי, כמה? האסאדו הוא בשר מיוחד בבישול איטי, יש לו מרקם סיבי טיפה, וטעם שונה לחלוטין מבשרים אחרים שהוגשו באותו הערב. קצת אחרי מגיע מלצר אחר – מאמיה אוכלים? כמובן. מאמיה הוא ירך עגל אחורי – נתח מיוחד. המלצר זכר את רמות העשייה המועדפות, ואני קיבלתי נתח עסיסי ומדמם, וא' קיבל משהו אפרורי טיפה מהצד של הנתח הגדול – בעיה שלו.

מנה אחרי מנה המשיכו לזרום פרגיות בדבש, שוק טלה, פיקניה, קציצות ברזילאיות בשם בולינו – טעימות מאוד, וכבדי עוף. אחרי המון בשר ושלושה קנקני מים, הרגשנו שמיצינו. בלי משהו מתוק אי אפשר, אז חלקנו מנת צ'ורוס – רצועות בצק מטוגנות בשמן עמוק, טיפה מזכיר סופגניה, אבל לא ממש, טובלות ברוטב שוקולד עשיר, שעליו פיזרו גרגירי קפה במקרה הזה. הזהירו שייקח לצ'ורוס כרבע שעה להגיע, כי מכינים אותם במקום, אבל זה לא הפריע לנו, גם ככה היינו צריכים לנוח קצת מהאוכל. אחרי המתוק עוד יצאנו לסיבוב במתחם הבילויים ההומה אדם בלילה, והתפזרנו איש איש לביתו, עד הפעם הבאה.