בוקר בקפה נואר

"חופש או לא חופש? חופש! צהלנו בעודנו נוקשים את כוסות הקוקטייל בלחיים צוהל, ולקחנו שתי מנות ביצה עלומה..." עופר פרוסנר חושב שהוא תייר בקפה נואר שברחוב אחד העם בתל אביב

אני מאד אוהב את תל אביב, ואתם בטח כבר יודעים את זה. עברתי לכאן מחיפה, ואף על פי שאני מאוהב גם בה עד מעל לראש, תל אביב הפכה לבית שלי. אני אוהב להסתובב ברחובות, לדעת שאני מכיר את כל הסמטאות, השדרות והמקומות הנסתרים, אלה שלכל אחד מאתנו יש, המקומות שאנחנו אוהבים בעיקר כי הם שלנו. לפעמים אנחנו אוהבים להרגיש שיש דברים שהם רק שלנו.

אבל לפעמים בא לך בדיוק את ההיפך – בא לך שלא יכירו אותך, בא לך להסתובב ולגלות את הכול בפעם הראשונה, או בקיצור – להרגיש כמו תייר. יש לי חברים חיפאים, שמגיעים לסופי שבוע בתל אביב, לוקחים חדר במלון, עושים את הדברים הכיפיים ואחר כך חוזרים הביתה. החלטתי שגם אני רוצה לעשות משהו כזה פעם אחת. אבל מכיוון שאני לא באמת בחופש, הלכתי על הקונספט של טעימות קטנות. בתור התחלה, לקחתי חבר, שגם הוא תל אביבי, והלכנו לאכול ארוחת בוקר בקפה נואר באמצע השבוע.

נכון, הדבר הנכון לעשות כתייר הוא לאכול את השניצל של נואר בצהריים, אבל אני לא עובד קרוב. וגם - מה יותר מושחת ותיירותי מארוחת בוקר ביום עבודה, כאשר הדרך אליה רצופה באנשים העמלים שגרים בעיר הזו, עסוקים בבוקה ומבולקה הרגילים של בוקר יום חמישי, מחכים בתחנות האוטובוס, מדברים על עסקים חשובים, ומבצעים את הפעולות הרגילות שיביאו אותם בבטחה לעבר סוף השבוע?

אז אני ו-ע' הגענו לקפה נואר. אמיר, המלצר הנחמד, הבין מיד שאנחנו תיירים, ופינק אותנו בשני קוקטיילים. הוא ראה שע' זקוק למשהו יותר קריבי ולכן הניח מולו קמפרי אראנצ'יו, ושאני רוצה להרגיש מתוחכם מכפי שאני בדרך כלל, וכך עשתה אליי את דרכה כוס גבוהה ונאה של קיר רויאל.

אמיר סיפר לנו שארוחת הבוקר הפופולרית במקום היא ארוחת הבוקר הישראלית, אבל המליץ לנו לצאת מהשבלונה. חופש או לא חופש? חופש! צהלנו בעודנו נוקשים את כוסות הקוקטייל בלחיים צוהל, ולקחנו שתי מנות ביצה עלומה – בשבילו עם סלמון (עם אספרגוס ותרד ורוטב הולנדז, 42 ש"ח) שנח עם הביצה אחר כבוד על טוסט חלה – ואילו אני לקחתי את זו עם הבייקון, שבה שכנו בבטחה עגבנייה צלויה, פורטובלו ואספרגוס על לחם תירס (46 ש"ח), ושחו ברוטב הולנדז נהדר. להגיד לכם כמה זה היה טעים? להסביר לכם איך לא נשאר דבר על הצלחת, ושאם היה אפשר היינו מבקשים איזו פיתה לנגב את השאריות כמו אחרוני הברברים? בואו רק נאמר שהתגובות הזועמות באינסטגרם לתמונות השחיתות שלי ושל ע' היו אקורד סיום הולם למנה.

אף ארוחת בוקר לא שווה כלום בלי איזה משהו מתוק, וביקשנו מאמיר שיפתיע אותנו, והוא עשה את זה באמצעות עוגת פרג (30 ש"ח). היינו קצת מהוססים. בכל זאת, פרג במקום שוקולד? אבל הצירוף של העוגה עם הבצק המושלם יחד עם קצפת השנטילי הלא מתוקה מדי, גרם לסכסוך ביני לבין ע' סביב גודלן הלא פרופורציונלי של הנגיסות שכל אחד מאתנו לקח, בהתאמה. סיימנו עם קפה, והאמת שהיינו נשארים שם אם לא היינו צריכים ללכת לעבודה. כיף להיות תייר, חבל שזה נגמר.