בוקצ'ו

"אבל השאלה החשובה היא איך האוכל? זו שאלה מצוינת, וכמוה גם האוכל..." עופר פרוסנר אוכל במסעדת בוקצ'ו שבפינת הרחובות הירקון ופרישמן בתל אביב, וגם מביא לכם את היוטיוב עם המתכונים המיוחדים של ניצה

יש מקומות שאתה יכול לעבור לידם מיליון פעמים ולא להיכנס לעולם. זו אולי קלישאה, אבל בדרך כלל יש לקלישאות מקור מעוגן במציאות. והנה, גם אני והיפה הגענו למקום שכזה, בוקצ'ו שברחוב הירקון פינת פרישמן בתל אביב. אם אתם מגרדים עכשיו בראש ומנסים להבין על מה אני מדבר, אתם בטוח נזכרים בפסל האבן שנמצא שם, ושואלים את עצמכם בתמיהה: "יש שם מסעדה?"

או שאולי אתם מהנהנים בחיוך, או אפילו כועסים שאמרתי בקול רם את הסוד שהעדפתם לשמור. ובכן, בוקצ'ו היא מסעדה מהסוג שנשארים בה. מאז שהיא נפתחה לפני 21 שנים באותו המקום, היא שמרה על קהל לקוחות די קבוע, בין אם מדובר באנשי עסקים מחו"ל שנוהגים לשוב אליה כל אימת שהם מגיעים לארץ לביקור עסקי, ובין אם אלו משפחות שנוהגות להגיע קבוע. "התפריט שלנו נשאר דומה יחסית" מספרת ניצה הבעלים, "אבל יש מנות שירדו לפני 15 שנים ואני עדיין מכינה ללקוחות קבועים שזוכרים אותן."

גם סיון, המלצרית שלנו (לא הצלחתי לבחור שם תואר טוב מספיק בשבילה, אבל היא הייתה נהדרת), עובדת במקום כבר ארבע שנים, והיא מחייכת ואומרת ש"זה לא מקום שעוזבים". אבל השאלה החשובה היא איך האוכל?

זו שאלה מצוינת, וכמוה גם האוכל. התחלנו עם מנות ראשונות קלאסיות יחסית, קרפצ'יו עם תיבול עדין שהיה עשוי בדיוק כמו שצריך, ולידו מלנזאנה, מנת חציל, גבינה ורוטב עגבניות שהייתה עשויה בדיוק כמו שאני זוכר מהתקופה שביליתי באיטליה. זה לא מאכל מסובך, אבל החציל בו היה כל כך מדויק ונכון, וכשאני כותב נכון אני מתכוון לרמת המרירות הנכונה בהחלט.

לצדם קיבלנו גם סלסלת לחמים נאה, פוקצ'ה פריכה ומבחר של אנטי פסטי קטנים שהיו פשוט מצוינים, או כמו שהיפה אמרה לי: "אני לא יכולה להפסיק לאכול את הארטישוק הירושלמי הזה". התחזרנו, כי זה מה שאנחנו עושים, והחלטנו גם לקחת מנת ביניים שכזו, אחת מהפסטות של המקום (בכל זאת, לצאת ממסעדה איטלקית בלי לאכול פסטה?) וחלקנו פטוצ'יני סלמון. הפסטה עצמה הייתה עשויה אל דנטה, והיא הייתה בציר דגים, פלפל קלוי, נתחי סלמון שמנת וטרגון. את הכל שטפנו עם בקבוק יין שהיפה בחרה: איל ליאו, קיאנטי סופריורה של רופינו, שהשתלב נהדר עם המנות שהזמנו. ואז הגיעו העיקריות.

בבוקצ'ו יש שני סוגים של עיקרית – "רגילות" ו"חוויה קולינרית". שתיהן נראות נהדר, אז החלטנו לקחת מהראשונה את הריזוטו פטריות, שהגיע עם שמפיניון, פורטובלו ופורצ'יני, ומהשנייה את הסקלופיני בורגזה – שכבות בשר עגל ובייקון כרוכות במוצרלה, שלידן הגיע גם פירה נימוח וטעים. מה שיפה בבוקצ'ו, זה שרוב המנות אמנם קלאסיות, אבל יש להן איזה טוויסט עדין, שגורם להן להחליק נעים נעים בפה, וגם להשאיר טעם טוב מאד.

אחר כך הגיע זמן הקינוחים, ושתדעו, תפריט הקינוחים במסעדה (יחד עם תפריט היינות והפתעה נוספת שעליה תכף נדבר) מגיע על אייפד, רעיון גאוני שקשה להבין איך לא חשבו עליו קודם. אכלנו פרפה קרמל עם אגוזים מסוכרים* ואת הפרפה טורינו דואט שוקולד שהיה מתוק-מריר בדיוק ברמה הנכונה.

זה הזמן להגיד כמה מילים חשובות על בוקצ'ו: אתם מפסידים. נכון, המחירים הם לא של מזון מהיר, ובצדק. עם כל ביס אפשר להרגיש שהשקיעו במנות. אבל את המראה והאווירה של המסעדה הזו, שזה משהו שלא תמצאו בהרבה מסעדות, קשה לשחזר בכתבה. יצירות האמנות של ניצה הבעלים (שמיועדות למכירה ומופיעות באייפד) מוצבות במסעדה, יש ברז של בירה שלא ראיתי בשום מקום אחר בתל אביב, ובאופן כללי אפשר לקחת את המסעדה ולשים אותה בכל עיר באירופה והיא תשתלב שם יפה.

ויש לנו גם בונוס. באופן לא מפתיע, ניצה צברה במשך השנים מתכונים רבים, ועכשיו החליטה לחלוק אותם עם העולם בערוץ היוטיוב שלה – הנה דוגמה כאן למטה למתכון של פרפה הקרמל המדובר.