מייקס פלייס הרצליה

"בעיקריות, עם הסיבוב השני של סם אדאמס (אחרי שהתיידדנו קצת, סמואל קוצר לסם) הזמנו מנה של פאהיטס - מרחשת רוחשת ולוהטת, שבה נתח בקר עם בצל וגמבה מטוגנים..." אדם בר מבקר במייקס פלייס הרצליה – השיבוט החדש

גם איש היי-טק בהרצליה פיתוח לפעמים, בסוף יום ארוך של כתיבת קוד, מרגיש כמו נהג משאית אמריקאי אחרי יום ארוך של נהיגה בכבישים המאובקים שבין אריזונה לניו מקסיקו. לאן תלך? דילמה, נכון? ובכן, לא ממש.

מייקס פלייס, הבר המיתולוגי מהטיילת בתל אביב, התחיל לייצר שיבוטים גנטיים נאמנים למקור, ואחד הבולטים שבהם התמקם ברחוב הראשי של מתחם ההיי-טק בהרצליה. מזה עידן ועידנים הוא מיצב את עצמו כ-Home away from home של התיירים האמריקאים בישראל, ושל עובדי השגרירות האמריקאית. הצוות הוא אנגלו-סקסי למשעי, והתפריטים כתובים באנגלית, כך שגם הגיקים החיוורים של הרצליה יכולים לחוות את החוויה של נהג המשאית מאריזונה.

הצטיידתי איפה בל', חבר שבילה לא מעט מחייו הבוגרים בארצם של החופשיים ובביתם של האמיצים, והפלגנו להרצליה, כי גם לנו מגיע (לפעמים) לחיות את החלום האמריקאי. הגרסה ההרצליאנית של מייקס פלייס חסרה אמנם את החומה המגוננת של השגרירות האמריקאית, אבל גם ביום סופה כמו זה שבו ביקרנו היה המקום מלא, הצוות מאיר פנים (אמריקה כבר אמרנו?) וה-Pitchers מלאו עד גדותיהם במיצי חיטה מובחרים.

כשזה מגיע לבירות, אני בדרך כלל שמרן. גולדסטאר, בירות אירופיות כהות ובירות חיטה גרמניות – זה פחות או יותר המנעד שעליו אני מתנודד כשאני מבלה ערב של בירות. מהאמריקאיות אני נוטה לשמור מרחק, מה לעשות, יצא להן שם רע ודלוח. אבל ל', שכאמור יודע דבר או שניים על החיים הטובים באמריקה, שידל אותי להזמין סמואל אדאמס. סמואל אדאמס, בירת הדגל של בוסטון, קרויה על שמו של הפטריוט הבוסטוני, שהיה ממארגני מסיבת התה של בוסטון, הזרז שהוביל להכרזת העצמאות האמריקאית. תודו שצריך גם חוש היסטורי וגם אירוניה דקה, כדי לקרוא למבשלה שלך על שמו של מי שמזוהה יותר מכל עם מסיבת תה. הבירה, אגב, אכן הפתיעה לטובה: לאגר עמוק ועשיר, שגרם לנו לשמור לו נאמנות עד סוף הערב.

את הבירה הראשונה בחרנו להוריד עם שני מתאבנים בנוסח עדות הטקס-מקס. המטבח האמריקאי בגרסת מייקס פלייס כולל קלאסיקות אמריקאיות כמו פיצה, המבורגר, צ'יז-סטייק-סנדוויץ' וסלופי-ג'ו, אבל מקום של כבוד מיוחד למטבח הטקס-מקס (Tex-Mex), שלצערי אין לו כמעט ייצוג בעולם המסעדות בישראל. הטקס-מקס, למי שלא נתקל בו בעבר, הוא הפרשנות האמריקאית של המדינות שגובלות במקסיקו (טקסס, ניו-מקסיקו ואריזונה) למטבח המקסיקני. יש בו ייצוג מכובד למרכיבים המקסיקנים ה"עניים" (שעועית, קמח תירס) מחד, ולמרכיבים האמריקנים ה"עשירים" (בקר, בעיקר טחון, וגבינה מותכת) מאידך. בקיצור – הטוב שבשני העולמות.

אז נהנינו לנו מצלחת נאצ'וס שרופדו בגבינה מותכת, והשתדכו לשלושת רטבי הדגל (המקסיקאי, יש לציין, בצבעי אדום-לבן-ירוק): סלסת עגבניות חריפה למחצה, שמנת, עירית ושום, וגואקמולה מוצלח להפליא. המתאבן השני היה צ'יפס עם צ'ילי קון קרנה. הצ'יפס של מייקס פריכים ולוהטים, והצ'ילי קון קרנה שילב באופן ראוי בין הבשר לשעועית, אבל אני, שמרן שכמותי, מצאתי את עצמי מפריד בין הצ'יפס לצ'ילי, כדי ליהנות מכל אחד מהם בנפרד.

בעיקריות, עם הסיבוב השני של סם אדאמס (אחרי שהתיידדנו קצת, סמואל קוצר לסם) הזמנו מנה של פאהיטס - מרחשת רוחשת ולוהטת, שבה נתח בקר עם בצל וגמבה מטוגנים. מנה מעולה, שגם היא מלווה ברטבי הדגל המקסיקני, האדום הלבן והירוק, ובטורטיות. כאן בא ניסיון החיים המזרח תיכוני שלנו לעזרתנו, ובתרגולת שנוסתה בהצלחה עם אלפי פיתות בעבר, בצענו טורטיה, מילאנו אותה בנתח בשר מהמרחשת, עם בצל וגמבה ובליווי אי אלו רטבים מתחלפים, הרכבנו לנו בכל פעם ביס מושלם יותר מקודמו. תענוג. לצד הפאהיטס קיבלנו את ההמבורגר של מייקס פלייס, שהוא גאוות המקום, לפי מיטב המסורת האמריקאית, מבשר בקר איכותי.

בפעם הבאה, נבוא ליהנות גם מההופעה. המקום מארח זמרים ולהקות מהשורה הראשונה - רוק, בלוז, R&B. אמריקה, אתם יודעים.