סיפור קטן על קרטיב בדרך הביתה

השעה: 4 אחר הצהריים, חום אימים. אמא לוקחת את הילדה מהמשפחתון. המרחק מהמשפחתון לביתנו: 300 מטר נינוחים דרך מגרש חנייה, גינה ושביל.
הזמן שלוקח לעבור את המרחק הנ''ל עם ילדה בעגלה - 5 דקות.

הזמן שלוקח לעבור את המרחק הנ''ל עם ילדה הולכת, מקפצת ורצה ואמא דוחפת את העגלה - 23 דקות, כמפורט:

תצפית על מכונית במגרש החנייה, דיון בצבע המכונית ובשאלה האם היא שלנו או לא.
תצפית על משפחת חתולים ועל פרח (+דיון).
ניסוי: האם טמפרטורת הספסל שונה מטמפרטורת קוביית הבטון.
תצפית על כלב.
דחיפת העגלה (10 מטר)
תצפית על ילדים עם כדור, נסיון לקחת את הכדור. אמא מנסה לאגף לכיוון הבית.
הנה הנדנדות. מסע שכנועים לכיוון הליכה הביתה תוך שימוש באמצעים נלוזים כמו הבטחת אבא וסבתא, ונשק יום הדין: הבטחה לקרטיב.

היה עובד אם לא היתה באה אמא עם ילד אחר ומעלה אותו על הנדנדה. הטיעונים של אמא קורסים.
הילד, מסתבר, נולד יומיים לפני הילדה שלי. החלפת סיפורי לידה. מרדף אחרי הילדה שנמאס לה מזמן מהנדנדה ובורחת חזרה לכיוון המשפחתון. לקיחת הילדה על הידיים והליכה לכיוון הבית. הנה הגענו לשביל.

תצפית על כלב שהולך לעשות את שלו בשיחים. דיון.
תצפית על נמלה. תצפית על ילד עם קורקינט.
הנה הגענו הביתה. אמא מתמוטטת על הספה בסלון לא לפני שהקרטיב המובטח הגיע ליעדו. אמא מבקשת ביס מהקרטיב של הילדה. מקבלת ביס ונשיקה.

מחר ניסע שוב בעגלה.