נגיעות קטנות בלב

''בתחילת הטיול, כל מה שהיה לי בראש היה דים-סאם. במסעדת Jade Garden פתחתי שולחן ומנות דים סאם זרמו אל השולחן - עם כרוב, שרימפס, כוסברה ועוד...'' נעמה הלוי מספרת על חויותיה הקולינאריות מסין בסדרת כתבות מרתקות

סין על קצה המקל - פרק ראשון:
בכל פעם שמסתיים טיול מענין, שבועות או חודשים אחר כך, אני מנסה להיזכר מה הביא אותי לצאת לאותו טיול. ההחלטה על הנסיעה למרוקו למשל, קרתה בבת אחת אחרי שצפיתי בתכנית טלויזיה על מרקש ועשיתי כתבה על מסעדה מרוקאית בירושלים. ה''מידע'' נח בראשי כמעט שנתיים, ואז פתאום החלטתי שאני פשוט חייבת להיות שם. קמתי ונסעתי.

לנורבגיה נסעתי לפני כמה שנים, במטרה ברורה לראות את הזוהר הצפוני. רק מתוך תמונות מדהימות שראיתי ברשת, קמתי יום אחד ואמרתי לעצמי - זהו, אני נוסעת. באמצע החורף, לצפון הקר והחשוך של נורבגיה (שעתיים אור חיוור ביממה) כדי לחזות בתופעה המדהימה. כמובן שגם בנורבגיה היו חויות קולינאריות מענינות כמו: מנת ג'ון דורי (איזה שם יפה לדג) בשתיים בצהריים, כשחושך בחוץ, אבל זה כבר שייך לכתבה אחרת..

יום בהיר אחד מצאתי בחנות ספרים ספר ענק על הבישול הסיני. בתוך הספר היו דפים נפתחים כאלה עם תמונות מדהימות. זהו! אני נוסעת לסין. מרגע ההחלטה התחלתי פתאום לשים לב שהטלויזיה מתמלאת בתכניות מיוחדות על סין ועל האוכל הסיני. כמובן שהתכנית הבולטת ביותר הייתה של גידי גוב ''הולך לאכול'', תכנית בת שני חלקים - שנגחאי ובייג'ין. הצטיידתי בכתובות של מסעדות מענינות שהיה בהן, ופשוט כך - יצאתי לדרך.

הטיול כמובן התחיל בחלק שבעיני הוא הכי פחות סיני בסין. הונג-קונג. הצבעים של הונג-קונג כפי שאני זוכרת אותם, הם צבעוניות ועליזות מדהימים שבהם השתלבו נצנוצי שעוני-הזהב ה''מקוריים'' שניסו למכור לנו בכל פינה.
ביום הראשון נכנסנו למסעדה קטנטנה בצבעי ירוק ומעט אדום, שם אכלנו אטריות ומרק וון-טון בעזרת מקלות צבעוניים אותם בחרנו מתוך ערימה שעמדה על כל שולחן. ברחובות הונג-קונג מצאנו דוכנים של חטיפים שונים וקניתי לי מעין כדורי בצק ממולאים בתמנונים קטנים וירקות, לצידם הוגש רוטב הוי-סין (רוטב על בסיס סויה, עשיר ומתקתק בניחוח שהזכיר לי קטורת). טעים.

אני ידעתי מה אני מחפשת. זה היה לי די ברור. בתחילת הטיול, כל מה שהיה לי בראש (קולינארית) היה דים-סאם. במסעדת ה- Jade Garden פתחתי שולחן, פשוטו כמשמעו. מנות דים סאם זרמו אל השולחן - עם כרוב, שרימפס וכוסברה בבצק אורז מאודה, עם ערמונים קצוצים דק, עוף סיני וירקות ברוטב חמצמץ סמיך, פשטידת turnip - לפת עם שרימפסים קטנים, מצוינת שהגיעה בכלי הבמבוק האופיני, באו (מעין לחמניה גדולה ממולאת בירקות או בבשר חזיר מתקתק קצוץ דק), והשיא מבחינתי - מרק סנפירי כריש. את סנפירי הכריש ניתן לקנות מיובשים - לא בארץ כמובן (נראה קצת כמו דפי ג'לטין), כאשר קילוגרם אחד עולה כשבע-מאות שקלים. את המרק קיבלתי בקערה כחלחלה יפהפיה, ובו היו גם קוביות קטנות של בשר חזיר ופטריות מוחמצות. מעדן. לקינוח הזמנו פודינג תה ירוק ושעועית מתוקה (סוג השעועית נקרא ''אזוקי'') שהיה טעים מאוד, וג'לי טפיוקה סגלגל בניחוח יסמין, שהיה מצוין. את הארוחה ליווה, כמובן, קנקן תה. כל הארוחה המדהימה הזו עלתה כחמישים שקלים.

לארוחת הבוקר של היום הבא כבר הייתה תכנית- בית התה Luk Yu הוותיק, בעל תפאורה נעימה מאוד. בית התה ממוקם ברחוב קטנטן, חמוד ומאוד שקט. במקום מסתובבים המלצרים עם עגלות מלאות בסוגי דים-סאם, הם מגיעים לשולחן ומרימים את המכסים אחד אחד. מכאן נותר רק לבחור. בשולחן לצידנו ישב איש אחד נחמד שתרגם לנו את כל תיאורי המנות. אבל גם אם לא יודעים סינית - פשוט אפשר לבחור את מה שנראה לכם. הכל יפה, והכל טעים. את המתוקים אני זוכרת במיוחד: בצק במילוי שעועית שחורה מתוקה וחתיכות ערמוני מים, וכדורי בצק מצופים סומסום עם מילוי של חלמון רך ומתוק.

במסעדת מקסים אכלתי דפי טופו מאודים עם ירקות שהוגשו בצלחת עם רוטב צדפות - מנה טעימה מאוד, ובשר סרטנים וקוביות בשר חזיר בתוך דפי טופו מקופלים, שהציצו מלמעלה.
בסופו של יום, סידרתי בתצוגה צבעונית על המיטה במלון כמה סוגי קינוחים שקניתי באותו יום. ישבנו וטעמנו את כולם: בצק דביק ממולא בשעועית שחורה מתוקה עם סומסום וסוכר, מצופה אגוזים וקוקוס טחונים. בצק דביק עטוף בקוקוס שבתוכו שבבי קוקוס ובוטנים בתפזורת. לחמניות צבעוניות ומתוקות ומעדן שנקרא ''זקן-הדרקון'' - שערות בצק מתוקות עטופות בקמח: מדהים לצפות בהכנה ומוזר מאוד לאכול.... אבל טעים.

בכתבה הבאה - חויות מגואנג-ג'ו - העיירה הקטנה המונה עשרה מליון איש; מאכלים טעימים עם שמות מוזרים; איך אוכלים פרחי-מים? טיול מאורגן של יומיים שכולו בסינית והכנה (האם באמת ניתן להתכונן לכזה דבר?) לחריפות של חבל סצ'ואן.