פאב בהוויה

''אנחנו פותחים עם בירה מהחבית – טובורג לאבא והוגרדן בשבילי. אחר כך מגיעים הטאפאסים: איקרה חמצמצה; חצילים מצוינים, מטוגנים עם שפע שום ועשבי תיבול, וסלט קולסלאו...''. מיכל זמרני ואביה נשטפו בגל נוסטלגיה, בפאב העוגן בחיפה

מאז שאבא שלי יצא לפנסיה, בקושי יוצא לי להגיע לעיר התחתית של חיפה. היות ועברתי דירה, מסלולי האוטובוס שלי עוברים בדרך כלל במקומות אחרים; בגלל שעברתי את גיל המועדונים – אני כבר לא יוצאת לבלות באזור; ועיסוקי בעיר, במידה והם קיימים, נמצאים בדרך כלל על הכרמל או בהדר. למעשה, אני מגיעה לאזור לעיתים נדירות כל כך, שבפעם האחרונה שעברתי בו נחרדתי לגלות שהבניין בו עבד אבא שלי, ובו עברו עלי חלקים נרחבים מילדותי, נשרף עד היסוד, ובמקומו מלבלב כיום מגרש חנייה. ביקור בפאב העוגן, ועוד עם אבא שלי, היה, עם כן, סוג של סגירת מעגל.

פאב העוגן נוסד ב-1942, מה שהופך אותו לאחד הפאבים הוותיקים ביותר בארץ. ותיק כמעט כמו הפנסיונרים של הים, שמבלים פה את שעות הבוקר והצהריים שלהם. בשנת 1960 עבר הפאב לידי פינקוס הימאי, וכיום מתפעל אותו גילי, בנו. המקום מחזיק אלכוהול מובחר, בדגש על ויסקי סינגל מאלט, ואוחז בין השאר גם בצעצוע בשם פרוזן פיימוס (גילי: ''יש כאלה אולי 20-30 בעולם''), מוצר של ויסקי פיימוס גראוס, שמוציא את הוויסקי בטמפרטורה של מינוס 18 מעלות, ומאפשר לאוהביו לשתות אותו נקי, ללא קרח. לצד השתייה, ניתן ליהנות ממגוון של מאכלים ביתיים, במנות גדולות ונדיבות, ובהם נזיד גולש, כבד קצוץ ורוסטביף. ''אנחנו פאב בהוויה שלו'', אומר גילי. ''מקום שאנשים באים אילו כדי לאכול טוב, לשתות משקה משובח, ולהעביר ערב בכיף עם חברים''. זה לא מפריע לפאב העוגן להציע בימי שני עד שישי, בין השעות 11:30 ל-15:30, גם ארוחות עסקיות.

היות והגענו בשעות הצהריים, ואבא ואני הולכים על העסקית. אנחנו פותחים עם בירה מהחבית – טובורג לאבא והוגרדן בשבילי. אחר כך, לצד לחמנייה חמה וטרייה מקמח מלא, מגיעים הטאפאסים: כבד קצוץ בגרסת הממרח, כבד וחלק; איקרה חמצמצה; חצילים מצוינים, מטוגנים עם שפע של שום ועשבי תיבול, וסלט קולסלאו.

בינתיים נכנסים שני בחורים מעונבים, ומתיישבים בצד לפגישה עסקית. אחד מקשישי הים נכנס להיפרד מגילי, ומאריך בדיבור עם אבא שלי, ושלישייה צעירה ועליזה תופסת את השולחן שבצד, ומבקשת בנימוס רשות להדליק סיגריה. פיזור האוכלוסין הזה הוא אחד מהדברים שעליהם גאוותו של גילי. ''זה מה שפאב אמור להיות – פאבליק פלייס, מקום שפתוח לכולם'', הוא אומר. ''כיף לי לראות ערבים של קהל מעורב, שבהם חבר'ה בגיל צבא יושבים שולחן ליד שולחן עם חבורות של בני 60-70. זה גם מתאים למוטו של הפאב: אצלנו אין אנשים זרים – רק חברים שטרם הספקת להכיר''.

אחרי שאבא מסיים להגשים את המוטו של גילי, ולהתיידד עם הסובבים אותנו, אנחנו מתפנים למנה העיקרית: ג'בטה רוסטביף, עזת טעם, שמתנפלת עלינו עם 200 גרם בשר, חמאת שום, עגבניות וגבינה מותכת. לצידה מוגשים אותם חצילים נהדרים שהכרנו לפני כן, סלט קולסלאו, ומלפפון טרי, שמרענן את הפה בין ביס לביס. אני רושמת לעצמי הישג נדיר, ומסיימת את הבירה. אבא, כבר בטובורג השני שלו, עובר על תמונות הימאים שעל הקיר, ומאתר מכרים וותיקים.

בערבים מתמלא הפאב בחבורות חבורות, שמגיעות למקום במיוחד. הגיל הממוצע הוא 30+, אבל כאמור – עקומת הפיזור רחבה ביותר. אירועי ספורט חשובים מוקרנים כאן על מסך גדול, ומדי פעם יש הופעות חיות. ביום סיינט פטריק, ב-17.3, חוגג הפאב כבר שבע שנים ברציפות במסיבה גדולה וירוקה, שרק גדלה משנה לשנה. ''ביום הזה הפאב בשיאו, וכיף לראות את זה'', מבטיח גילי, ואני פותחת יומן ומסמנת את התאריך בעיגול אדום. בינתיים, אבא ואני נפרדים מהפאב, ואני זוכה לסיפורים נוסטלגיים כל הדרך הביתה. כמו מהרבה אנשים, גם מאבא שלי הוציא פאב העוגן את מיטבו.

פאב העוגן
שער פלמר 3, חיפה.
04-8645108