ארגן וזעפרן

נעמה הלוי ממשיכה את הטיול שלה במרוקו עם ביקור בדוכני תבלינים ושמנים; טיול בערי החוף של מרוקו, בהם הוגשו מנות פירות ים בסגנון אירופאי; ומרק חרירה נהדר אחד, בדוכני שוק האוכל הצבעוני של מרקש. המסע למרוקו – פרק שלישי

הכתבה הנה כתבה שלישית בסדרה על מסע קולינארי במרוקו, שערכה כתבת האתר נעמה הלוי.

הסיור במרוקו הקיף את כולה. הוא החל בקו החוף המערבי ועלה לצפון הירוק. משם המשיך דרומה ולדרום-מזרח לכיוון הסהרה. מהסהרה – מערבה בעמקים ובנוף ההררי דרך ערים וכפרים מדבריים, כתומים-חומים ואפילו ירוקים. נופים מישוריים או סלעיים, דקליות או חולות זהובים ורכים עמוסים בסוגים שונים של קקטוסים. כמעט מדי יום ביומו התחלפו הנופים. ובהתאם להם – גם החוויות הקולינאריות.

תבלינים ושמנים
בדרך מישורית שוממה, עצרנו ליד בקתה מבודדת. בבקתה המתין לנו בחור צעיר שצעיף ברברי עוטף את ראשו וצווארו. הוא התמקם מאחורי הדלפק של מה שהסתבר כחנות קטנטנה והחל בשלוה לשקול.. שערות זעפרן. הזעפרן הוא תבלין המופק משערות דקיקות שצבען כתום-אדום הגדלות בתוך סוג מסוים של פרח הכרכום הסגול. בכל פרח כזה יש שלוש שערות בדיוק ועל כן מחירו של הזעפרן יקר. הבחור הצעיר אירח אותנו בחנותו וכיבד אותנו בתה מתובל בזעפרן. בהחלט מיוחד.

בהמשכו של אותו יום עצרנו באזור בו גדלים עצי ארגן. עצים אלה גדלים אך ורק בצפון אפריקה, בדרום מערבה של מרוקו. גזע העץ בנוי כקוביות-קוביות, ועלי העץ קטנים. הענפים דוקרניים מאוד והפרי עצמו נראה כמו פיסטוקים. שמן הארגן (בארץ מוכר כ''שמן מרוקאי'') משמש גם למאכל וגם במוצרי קוסמטיקה ומסאז'ים. טעמו אגוזי מאוד מיוחד, מסוג הטעמים שמעולם לא הכרנו. אצלנו ניתן למצוא את השמן בחנויות המתמחות בתבלינים. המלצה אישית שלי – רוצו לקנות. מדהים בסלטים.

האוכל של ערי החוף
הטיול הייחודי שלנו כלל לינה במלונות הבנויים בתך קסבות, על ראשו של הר, בקרביו של קניון אדיר או על הדיונות בסהרה. האירוח היה יוצא מן הכלל, מאוד חם ומשפחתי. נכנסנו לעומקה של מרוקו, פגשנו את שני העמים - הברברי והטוארגי. חרשנו נופים מדהימים והמון טבע. בסופם של ימים אלו עברנו לשלב הבא בטיול, שבכל יום נדמה היה שהוא רק מתחיל. ערי החוף.

בעיר הקיט אגאדיר עצרנו לארוחת צהריים: פלטת דגים ופירות ים אל מול החוף. פתאום היה נדמה כי אנו באירופה, על חוף בצרפת... אגאדיר היא עיר חדשה ויפה, שנבנתה ועדיין נבנית על חורבותיה של העיר אשר חרבה לחלוטין בעקבות רעידת אדמה גדולה בשנת 1960.

מאגאדיר המשכנו לעיירת החוף איסאווירה, בה הזדמן לנו בפעם הראשונה בטיול, להתחבר לאינטרנט במלון (פשוט הייתי חייבת לציין את זה...). העיר עצמה יפהפייה. אנחנו סיירנו ברחבה ענקית אל מול הנמל. חנויות של תיירים בכל פינה, עבודות יד מעץ, ציורים, חרוזים, צעיפים ובדים צבעוניים ועליזים, בובות, כדים וקומקומים, דיסקים, והאהבה הפרטית שלי – כלי נגינה מרוקאים מסורתיים.

באזור קטן אל מול הים, מופרד משאר החנויות, התמקם לו שוק יומי של פירות ים. כמויות אדירות ויופי צרוף של מיני שרימפסים, סרטנים, דגים שונים, קלמארי, לנגוסטינות ואפילו לובסטרים, הכל מכל טוב, טרי ואפילו עדיין חי. בחרנו כמה סוגים והתיישבנו בציפייה דרוכה. קיבלנו צלחת ענקית ועמוסה בפירות ים על הגריל, מתובלים כהלכה לצד הלחם הרך והטרי, סלט עגבניות ובצל עם כמון, צלחת צ'יפס, זיתים מסוגים שונים וכוס שתייה – הכל בכ- 40 שקלים. מן השוק המלבב, שעד היום אני חולמת עליו (נשארו עוד המון סוגים לנסות) דילגנו לחנות גלידה, בה זללתי כמות די נכבדה.

חוויות במרקש
השהות בערי החוף הייתה שקטה ורוגעת, והיוו רקע מתאים לציפייה והתרגשות העצומים שלי, לקראת המפגש הצפוי עם העיר מרקש. בנסיעה למרקש הייתי ממש על קוצים. ואתם יודעים מה – לא רק שלא התאכזבתי, אלא יצאתי ממנה עם טעם אדיר של עוד. והיינו בה שלושה לילות...

מרקש מחולקת לאזורים. המדינה, העיר העתיקה, צבועה בצבעים מדבריים; העיר הגדולה, החדשה, בעלת הדרכים הרחבות, צבועה בחום-אדום מזמין וחגיגי. אזור הכיכר המפורסמת, הג'מע-אל-פנה, מלא עד לאפס מקום באנשים ובמכוניות, שנוסעות לכל כיוון אפשרי. הכל מואר וחגיגי, כאילו הגענו לאירוע מיוחד לאותו ערב. הרחבה ענקית וסביבה בתי קפה ומסעדות המשקיפות על המקום. ובכל יום, החל מחמש וחצי אחר הצהריים, מוקמים מחדש כל דוכני האוכל: סוגי תמרים שונים, אגוזים ופיצוחים מסוכרים ומיץ תפוזים סחוט טבעי מקיפים את דוכני הבשר והמאכלים החמים. עשן הגריל ממלא את האוויר. המוכרים, לבושי לבן וכובעי שף, קוראים לך לאכול רק אצלם. הדוכנים, עטופים מפות לבנות, מקושטים בהמון נענע ועשבי תיבול. הכל סביב חגיגי ורועש. אנחנו במסיבה ענקית, עליזה וריחנית.

הפתיח לארוחת הערב כולל סלט עגבניות ובצל עם כמון, זיתים, לחם רך וטרי, ושתייה, בדוכן אחר אכלנו שיפודים עם צ'יפס, להם הקדמנו, בדוכן שלישי, מרק חרירה, הוא הוא המרק המרוקאי המפורסם – מתובל כמיטב המסורת, על בסיס עגבניות, גרגרי חומוס ובשר כבש עסיסי. שקל וחצי – ופתחנו ערב נפלא. בסוף הארוחה מוגש תה מתוק ומהביל עם נענע.

את הערב הבא שלנו במרקש בילינו במסעדה נחמדה בסביבת המלון. אני חגגתי את הכמעט-סיום של הטיול עם פסטיה עוף מצוינת, שהייתה מתובלת במיטב עשבי התיבול ומקושטת בשתי-וערב המפורסם של אבקת סוכר וקינמון.

זוכרים איך הכל התחיל? מהכתבה הראשונה שעשיתי במסעדה מרוקאית בארץ... תכנית הבישול הקולינארית בה צפיתי לפני כשנתיים, המתמקדת במסעות בעולם... מה רשמתי לי אז על פתק? אה כן, ''יקוט''. שמה של המסעדה המפוארת, בה אהב המלך לסעוד.

חכו לפרק הבא!