לא טעית. זוהי דיטה

''טעמנו קבבוני דג ים, והטעם - מעדן. הקציצה מעודנת ואוורירית, מונחת מצע של טחינה גולמית, שמעליה - סלט מבושל המורכב מטעמים רבים...''. נטע גל התפעל מחדש מהליטוש המקצועי של בר-מסעדה דיטה, במסגרת ערב ג'אז ובירה של יום שלישי

ברבע לחצות, כשהאלכוהול זורם בורידי, כרסי מלאה, ושאריות טעמי הדיזרט עדיין בפי, התרווחתי לאחור, פנוי להרהורים קיומיים. הרכב הג'אז (מעולים, פאדיחה שלא שאלתי לשמם ...) ניגן לו על רקע ההמולה הנעימה של אורחי המסעדה, ואני הבטתי מעלה, אל פיסת הרקיע הנשקפת מבין קירות הבניינים הסוגרים על הרחבה בה ישבנו, ואז, הכתה בי ההכרה והבנתי מה הופך סתם כיכר, לכיכר שהיא פיאצה.
פיאצה חייבת להיות רחבה מנותקת מהרחוב.
לפיאצה לא יבואו כלי רכב.
פיאצה חייבת להיות תחומה בבניינים סביב לה.
פיאצה חייבת לשמש מעבר, ועוברי האורח הם תפאורה הכרחית.

לאחר בניית המגדל בשדרות רוטשילד 41-45, נוצר מעבר בין בניין הבורסה לניירות ערך ברח' אחד העם לבין שדרות רוטשילד (מאחורי בית השוקולד של ''מקס ברנר''), והחצר האחורית של בניין הבורסה הפכה לפיאצה קטנה. לפיאצה הזו עברה דיטה ממשכנה הקודם בשדרות רוטשילד, ולשם הגענו כדי לבדוק את הצפוי לנו הקיץ בערבי שלישי (ערבי ג'אז) ושבת (מוזיקה קובאנית).

מעונה הנוכחי של דיטה לא דומה לשום מעון קודם שלה, והאמינו לנו – בכולם ביקרנו. ה''ישראליות'' החביבה של הסבת דירת מגורים בקומת קרקע למסעדה, או מיקום מסעדה בכוך-חנות בשוק עזה, עברה מהעולם, והחליפה אותה מקצוענות מסבירת פנים שניכרת בכל פרט של העיצוב והשירות, בדי הקיר (''טאפטים'') שקירות המסעדה עוטים, הנברשות, חדרי השירותים המבהיקים בשחורם, המלצרית שאצה להחליף את המזלג לקול צליל הנפילה, מנהלת המשמרת המקצוענית ... הכל.

הכל, כולל מנות האוכל, שהפכו למלוטשות יותר, לבשלות. כמו לדוגמא הקרפצ'יו, שעדין ממנו לא טעמתי מזה זמן רב. הכל בו היה במידה. אפילו הארוגולה ממתנת את טעמיה והפרמזן הוא מזן עדין, כולם משתפים פעולה כדי להבליט את טעם הבשר. כל הכבוד. ואם בבשר עסקינן, לא נשכח את מנת שיפודי האנטרקוט, שהוציאה מעימנו את האנחה: ''למה בבית לא יוצא לנו בשר כזה ...'' – בשר מושלם. השיפודים מונחים על מצע פירה בטטות לא מתוק מדי, וכל המוסיף גורע - גם בהרכב המנה, גם במילות התיאור.

בערבי המוזיקה של דיטה ימתינו לכם משקאות מוזלים. ב''פסטיבל פתיחת העונה'' אלה היו בירות במחירים של 16 ₪ לשליש, ובהמשך יגיעו גם יינות, ולידם מבחר מנות קטנות (''טאפס'') במחירים שפויים (20 עד 35 ₪ המנה). בנוסף לשתיים המתוארות לעיל, טעמנו קבבוני דג ים, מנה שהיא דיטה מובהקת. למה מובהקת? כי יש הטוענים שדיטה היא האם הרוחנית של מתקפת הקבבונים, תחתיה נתונה כעת העיר כולה. המנה עצמה - מעדן. הקציצה מעודנת ואוורירית, מונחת על מצע של טחינה גולמית, שמעליה - סלט מבושל המורכב מטעמים רבים: ניחוחות כוסברה מתפוצצים בפה, בצל לבן מוחמץ קלות, קוביות עגבניה חלוטה, מנטה, ועוד ועוד ...

ועוד מנה, אחרונה חביבה, של פטריות ממולאות בגבינת פטה. גם היא דיטה אמיתית, למי שזוכר: שפע טעמים עזים של הגבינה, של הויניגרט, של החרדל והכל, בלי להעלים את טעם בשר הפטרייה.

לא התכוונו לקחת קינוח. באמת שלא. לא בגילנו, לא במעמדנו, ובוודאי שלא בהתחשב בשעה. אבל לא עמדנו בפיתוי, וטוב שכך. דמיינו קערית מרק, בתחתיתה מונח קרם ברולה צרוב וחמים, עליו נמזג מרק קר של תותי שדה, וכדור גלידה מונח לו מעל. קודם כל – המראה מרהיב. והטעם? מה יש לומר? השילוב המחלט של הקרירות והחמימות, המתקתקות והחמצמצות, הקריספיות (איך אומרים בעברית?) והחלקלקות ... אהבנו. מאד אהבנו. והנה, אנחנו גם מספרים לחברינו.

דיטה
שדרות רוטשילד 45, פינת אחד העם 54, תל אביב.
03-5604222