למי קראת סטקייה?

''הפתעת הערב היתה קרפצ'יו פילה שהוזלף במיץ לימון טרי ופוזרו עליו צנוברים וגרגרי רימון...''. אדווה גן-סתיו הלכה למסעדת מפגש הסטייק הכשרה בהרצליה בציפייה לסטקייה סטנדרטית, וקיבלה מסעדה מעוצבת עם מנות משובחות

הרוח ביום חמישי בערב היתה מקפיאה וחדרה אל העצמות. עשיתי את הדרך מהאוטו במהירות תוך שהידקתי את צעיף הצמר שלי אל הצוואר. נעים היה לי להיכנס את החלל הגדול אך המפתיע בחמימותו של מסעדת מפגש הסטייק בהרצליה, ונעים אף יותר היה להתחיל את הערב בקוקטייל חם של סיידר תפוחים וליקר דבש, שהוצע לי ע''י מלצר חייכן העונה לשם ישראל.

כבר בנקודה הזאת, בעודי לוגמת את הסיידר החם ומסתכלת סביבי, הבנתי שכנראה היו לי כמה דעות קדומות בקשר למסעדה אליה נכנסתי. חשבתי שהגעתי לסטקייה ממוצעת וחביבה, שבתפריט שלה אפשר למצוא כמה שיפודים וסטייק עין יחד עם השילוש הקדוש חומוס–צ'יפס–סלט (שלא יהיו אי הבנות – אני מוכנה לאכול כל יום ארוחה כזו). אבל לתאר את מפגש הסטייק כסטקייה יהיה פשוט לא נכון, ואפילו קצת מעליב. המסעדה מעוצבת בסגנון היי טק, קירותיה חפים מטיח ובתקרה תאורה עמומה שהאירה שולחנות עץ מלבניים ומסביבם כיסאות דמוי עור שחור.

את הארוחה בחרנו להתחיל במבחר סלטים ובפיתות חמות מהטאבון. היו שם סלט אבוקדו, סלט חצילים רומני, סלט ביצים, מלפפונים חמוצים, סלט חצילים במיונז, סלט חצילים טבעי, סלט טאבולה, סלט עגבניות ופלפלים חריפים, סלט גזר חי, סלט סלק, סלט כרוב לבן, חמוצים שונים וסלסת עגבניות. את הסלט התורכי החזרנו לשולח מבלי שנטעם עקב חוסר חיבה כללית בשולחן לסלט המתחזה למטבוחה הזה, שמעולם לא הצלחתי להבין מה בדיוק יש בו. אחותי המקסימה שסעדה עימי, שהינה אדם הרבה יותר מיושב והגיוני ממני, דגמה קלילות את הסלטים תוך מחשבה על המשך הארוחה. אני, שדוגלת משחר נעוריי באימרה האלמותית ''קרפה דיאם'' (מי שלא ראה ''ללכת שבי אחריו'' בעיה שלו ושלא יצפה לסימפטיה) - חיסלתי את רוב הקעריות בלי רחמים.

המנות הראשונות היו הוכחה נוספת לכך שיש במטבח מישהו עם טאצ' אחר בקצה האצבעות. הזמנו את הפיתה של מאג'ד שהיא פיתה צלויה על הגריל כשהיא ממולאת בשר טחון מתובל ומוגשת בליווי טחינה וסלט כרוב אדום. מאג'ד, אגב, חולש על הגריל של מפגש הסטייק בתל אביב (אחותה הגדולה של המסעדה בהרצליה) כבר 25 שנה. הפתעת הערב היתה קרפצ'יו פילה שהוזלף במיץ לימון טרי ופוזרו עליו צנוברים וגרגרי רימון. אני? קרפצ'יו בלי בלסמי? בלי פרמזן? עם צנוברים ירחם האל?? כן, מסתבר שכן. הקרפצ'יו היה מעולה והשילוב בין הבשר לצנוברים ולרימון היה מצויין ומפתיע.

מלצרנו המקסים ישראל, שדומה באופן מסתורי אך חד משמעי לגיל קופטש והפגין יכולות מקצועיות מרשימות (כשהתברר בסוף הערב שהוא עובד במסעדה רק שבוע וחצי, נשארנו המומים), הגיש לנו את המנות העיקריות. הזמנו צלעות טלה ואנטריקוט משובץ כבד אווז ברוטב ציר בקר ותאנים. הצלעות היו מצויינות, הבשר היה רך ועסיסי והוגש עם פירה טעים ובצל שנצלה על הגריל. החיסרון היחיד של המנה מבחינתי היה גודלה, שלוש צלעות (שמנמנות אמנם) לא מהוות לדעתי ''אתגר'' מספק. האנטריקוט היה מצויין, כמו נתח כבד האווז שנח מעליו, והוגש עם תפוחי אדמה טובים. כאן המקום להזכיר שהמסעדה כשרה, מה שלא פגע (באופן מפתיע, יש לומר) באיכות הבשר (אני באמת לא מתכוונת לפגוע באף אחד אבל איך למען השם – כן, אתה – אמור הבשר לשרוד את הגיבושון הזה שמעבירה אותו הכשרות??). ישראל הסביר לנו שבמסעדה מודעים מאד לצורך לשמור על איכות הבשר, והצליחו למצוא את הדרך לעשות זאת גם בבשר כשר.

את הארוחה סיימנו במוס שוקולד שהונח מעל קרם בוואריה וזכה לשם הלא מעורר תאבון או השראה ''מפגשית''. הסבירו לי שעם נוסטלגיה אי אפשר להתווכח, ושהקינוח המיתולוגי הזה זכה לשמו הרבה לפני שאני התחלתי לחוות את דעתי על כל דבר... הקינוח לווה בדיון אקדמי עם ישראל על תה הרויבוש אותו שתינו. המסקנה שחתמה את הדיון היא שאין לנו מושג מה זה בדיוק, אבל אנחנו מעדיפות תה עם נענע.

כשהגעתי הביתה, מפנטזת על שנת לילה עם מספר חברים במקררי היישון הענקיים של מפגש הסטייק, בדקתי את הענין. רויבוש זה פשוט תה אדום.

מפגש הסטייק
שנקר 7, הרצליה פיתוח
09-9511177