''אנחנו מניפים מזלגות ופשוט נמסים מהטעם. הסלמון המעושן מעולה ומתמזג בהרמוניה נדירה עם רוטב הבשמל...''. דניאל רום התענג על הפסטות של מסעדת לה לזניה, ונזכר בכמיהה במסעדות הקטנות החבויות בפיאצות של ערי איטליה
מי שטייל פעם בסמטאות ובפיאצות של איטליה, ולו לימים ספורים בלבד, יבין את הגעגוע הזה שנשאר בי שנים רבות אחרי. הטעמים והריחות שפגשתי באיטליה לא דמו משום בחינה להוויה הישראלית. אם כאן אני בוחר את המסעדות שלי בקפידה, מתנסה במעשה ידיו של שף מוכר כזה או שף מבטיח אחר - אז בחו''ל אני אדם חופשי. בטיולים שלי אני מתרחק ממסעדות גדולות ומהודרות ומחפש את הקטנות והצבעוניות, את נוטפות האותנטיות השלווה, את הבשלנים הכפריים החייכנים, את הטעמים שלא העזתי לדעת. הבישול המקומי באיטליה אף פעם לא אכזב אותי. בכל סמטה שכוחת-אל תמיד הייתה איזו מסעדה בגודל קופסת גפרורים שהגישה את הפוקאצ'ות הכי חמות ואת המרק הכי מענג, ותמיד הייתה שם איזו תחושה של כוח ורגש ואמירה ביתית. כשכבר התפתיתי לטרוף פיצה סטנדרטית באחת המסעדות הגדולות הרגשתי כמי שמחמיץ את חווית המסתורין שבטיול. את כל זה אני מספר לכם ממקום של געגוע ותהייה אם גם כאן יש מסעדות פשוטות, שבאים אליהן בגלל האוכל, אבל לא פחות בגלל הסיפור שהן מספרות.
צהרי יום שישי. רחוב דיזנגוף בת''א מנתק אותי מהמחשבות ומציף אותי במראות רבגוניים מכל עבר: כמה חבר'ה מוזרים מנגנים ליד המזרקה, קשיש פושט יד ליד מבוגר אחר שמנגן, נערות מתפקעות מצחוק, זוגות צעירים מטיילים עם עגלות, כמה גברים מניחים תפילין ואחרים מחלקים נרות שבת. כבר סיימנו את הקניות האחרונות והיינו באמת מורעבים. בתי הקפה היו עמוסים מדי. חיפשנו מסעדה קטנה ואינטימית שעדיין לא יצא לנו לאכול בה. נועה נזכרה במסעדה קטנטונת שחלפנו על פניה עשרות פעמים בשנתיים האחרונות.
מצאנו את מסעדת לה לזניה עטופה בניחוח פסטה טרייה, צנועה וביישנית, מזכירה יותר בית של חברים ותיקים מאשר מסעדה. אכן, נראה היה שמנשה והמלצרית האיטלקייה מכירים את כולם. את הכל הם עושים בעצמם במטבח ובין לבין עוצרים לומר שלום ולשאול מה עם הנכדה החדשה. תוך שניות טבענו בקסם הזה, ואילו לה לזניה התמלאה עד אפס מקום. ''לא יאומן!'', אמרתי לה, ''כאילו לקחו את המסעדה הזאת מאיטליה ונעצו אותה כאן כמות שהיא''.
מתוך הכרות מקרוב וחיבה מיוחדת למנות האיטלקיות הידועות בגודלן וברכיביהן הבצקיים, אנחנו קופצים היישר לעיקריות. אני מזמין לזניה סלמון מעושן בציר עגבניות, פרמז'ן, מוצרלה ובשמל. נועה מזמינה לעצמה רביולי ריקוטה ופרמז'ן ברוטב רוזה ובזיליקום. היא כרגיל חייבת להוסיף טאצ' אישי משלה, ובחיוך מבקשת גם נגיעות של עגבניות מיובשות. ההמתנה לא קצרה. מנשה מכין את הכל בעצמו במטבח. הכל טרי. שום דבר לא ממתין מוכן ורק מחומם לבקשת הלקוח. ברגעי ההמתנה ממש הפסטה נזרקת אל המים המבעבעים, הרוטב נרקח במקום עם שפע עגבניות וצרור בזיליקום ריחני, הסלט נחתך קצוץ מול עינינו והריחות פשוט מייסרים מכמיהה. אנחנו עוקבים בקנאה קלה במבטנו אחר כל מנה שיוצאת החוצה, עד שבסוף מונחות לפנינו השתיים שלנו. הלזניה שלי רותחת מהתנור, מוקרמת בכמות נדיבה ביותר של גבינות מוצרלה ופרמז'ן. ''זאת המנה לאנשים שאוהבים גבינות!'' אני מכריז ומזהה את מבטיה הזוממים של נועה. אנחנו מניפים מזלגות ופשוט נמסים מהטעם. הסלמון המעושן מעולה ומתמזג עם רוטב הבשמל בהרמוניה נדירה. הלזניה טעימה גם בביס השלישי והרביעי והטעם והארומה מורגשים בכל ביס. הרביולי לא נופל מהלזניה. כיסוני הבצק ספק רכים ספק במרקם אל דנטה איטלקי מדויק, ואפילו הגבינה שבתוכם מורגשת היטב. רוטב הרוזה בתוכו צף הרביולי עשיר ואנין טעם. ''העגבניות המיובשות כאן הן הפיניש'' נועה משוויצה. ''איזה כיף שגילינו אותה'', אני מתמוגג.
מנשה יוצא מנבכי המטבח עם מבט שואל ומחכה לראות חיוך מרוצה. בשביל מה אם לא בשביל זה עזב את איטליה ובא עד כאן. האווירה הביתית לא מתמסמסת גם כשכבר מתחיל להשתרך לו תור בחוץ. גם אז המלצרית האיטלקייה שואלת אותנו בחיוך אימהי אם נרצה עוד גבינת פרמז'ן בצד, ואין בעיה כמה שנרצה. אבל אנחנו כבר מנגבים שאריות אחרונות מהצלחת. אחרי כמה דקות, אנחנו מתפנים להתלבט מול מקרר הקינוחים ומחליטים ללכת על טירימיסו, אם כבר באוכל איטלקי עסקינן... בינתיים מנשה ניגש אלינו ומספר לנו איך הלקוחות כאן יודעים שצריך לחכות בשביל המנות שלו, אבל זה כל הסוד. הוא מגלה לנו שבקרוב לה לזניה תצא בליין חדש של פסטה מקמח מלא, ברוח הטרנד הבריאותי העכשווי. ככה בעצם לה לזניה היא תערובת של אז ועכשיו, והיא גורמת לנו להתגעגע לטיול הבא. עד שזה יקרה אנחנו מתמסרים לבישקוטים הספוגים באספרסו ומפקירים עצמנו לחטא גבינת המסקרפונה המעולה. מדהים איך לפעמים הדברים הכי טובים נמצאים ממש כאן מתחת לאפינו, רק להושיט יד וזה שלך...
לה לזניה
דיזנגוף 177, תל אביב.
03-5230037
-
לה לזניה: כאילו הועתקה מפיאצה איטלקית
-
"הכל טרי. שום דבר לא ממתין מוכן..."
-
"אנחנו מניפים מזלגות ונמסים מהטעם..."
-
"זאת המנה לאנשים שאוהבים גבינות!"