קפה ליון ירושלים

יונתן שטרנברג מבקר בקפה ליון הממוקם באזור הבילוי המועדף בירושלים.

בשנתיים האחרונות, בכל פעם שיוצא לי להגיע לאזור שוק מחנה יהודה, אני פוגש מסעדות, ברים ומקומות חדשים שנפתחו ואין ספק שאזור השוק והרחובות הסובבים, הפכו להיות אזור הבילוי המועדף בירושלים, ביום וגם בלילה. למרות התקופה המורכבת והאתגרים שבענף המסעדנות, גם בסיבוב האחרון מצאתי מספר מקומות חדשים וביניהם מסעדה חדשה שנפתחה במקום בו שכנה טרטורייה חבה – קפה ליון.
כמי שמגיע לשוק מאז גיל 6, יש לי הרבה זיכרונות ונוסטלגיה למקום. למאפיית חבה היינו מגיעים כדי לקנות בורקסים, פיתות ואש תנור והרבה לפני שהיה שם בית קפה או מסעדה, אני זוכר את אבא שלי לוקח בורקסים מהבילים ישר מעגלת המתכת ובדרך לאוטו הייתי מנשנש אחד או שניים.

בין ליון לירושלים

ויטרינת המאפים והקינוחים של קפה ליון משכה את עיניה של הגברת ומשכה אותנו פנימה. לאחר בירור קצר, הסתבר שקפה ליון הינו חלק מרשת בתי קפה בהשראה צרפתית שהתחילה באשדוד והיום יש לה סניפים גם ביבנה ובראשון לציון. אפשר להיכנס מרחוב יפו או מהסמטה האחורית של ה"שוק הגרוזיני" למי שמכיר, צמוד לקזינו דה פריז. החלל גדול ומזמין עם ריהוט עץ בצבעי טורקיז שמאפיינים את הרשת. יש אופציות ישיבה גם בפנים וגם באויר הפתוח כך שבהחלט אפשר לשמור על מרווה נוח בין השולחנות. אל תיתנו למאפים להסיח את דעתכם, בקפה ליון מציעים גם מגוון רחב של ארוחות בוקר, כריכים, סלטים, פסטות, פיצות ואפילו דגים. עם מנות כמו חציל אבו גוש וכרובית מטוגנת לצד איולי אריסה (עוד נחזור אל האיולי), קשה לומר ששומרים על קו צרפתי קלאסיים ועושים אדאפטציה לחיך המקומי.

יותר מעוד בית קפה

להתחלה הזמנו סיגרים במילוי פטריות קצוצות, גבינת חלומי וכמהין. שוב, לא בדיוק צרפת אבל כשמשלבים דברים טובים, עוטפים בעלה סיגר ומטגנים עד פריכות, מי אנחנו שנתלונן. המלית נמסה והתאחדה למעין קרם עשיר, הטעמים היו טובים וגם חשוב לציין שהמנה הייתה גדולה מאוד ומתאימה מאוד לחלוקה. מאוד נהנינו.
לעיקריות הזמנו פסטה של ים - פטוציני עשוי אל דנטה בדיוק כמו שצריך עם רוטב ים תיכוני של שמן זית, שום, עישבי תיבול, עגבניות שרי וזיתי קלמטה ומעל הכל נתח פילה לברק שהוכן על הפלאנצ'ה. מנה נדיבה וטעימה ששמה את חומרי הגלם במרכז ולא מנסה להתחכם. לאחר המלצות, החלטנו לנסות גם את מנת הפיש אנד צ'יפס. הצי'פס היה דק, פריך וטעים מאוד ולא יכולנו להפסיק לטבול אותו או יותר נכון לנגב את האיולי אריסה. דווקא הפיש לא הצליח להרשים והיה על הצד היבש.

שמרנו מקום לקינוחים וכאן הבחירה הייתה באמת קשה. השארתי את המשימה לגברת שעשתה שוב מסע לעבר הוטרינה וחזרה עם פאי פקאן וכדור לוטוס שהיו דרך מצויינת לסיים את הארוחה. הפאי היה המועדף עלי מבין השניים. בצק חמאה עם הרבה פקאנים פריכים ולמרות שהרבה מקומות מכינים את הקינוח הזה מתוק מדי, הגרסא של קפה ליון הייתה מאוזנת וטעימה. אספרסו קצר לסיום ויצאנו חזרה לסמטאות השוק.

אגב, בקפה ליון מתחילים גם במתכונת משלוחים ויש חלון "אקספרס" לטייקאווי. מלבד קינוחים אישיים, יש אפשרות להזמין ולרכוש עוגות ומאפים בגודל משפחתי כך שאפשר גם להזמין לקראת החגים. אז למי שעובר או עובד באזור, מומלץ לנסות.