כבוד לבשר, ויש הרבה בשר: לה ואקה לוקה הרצליה

"אז מגיע הכוכב האמיתי של הערב. קבלו אותו גבירתי ואדוני – מגש המיקס שלכם! קדרת גחלים לוחשות ועליה טס ברזל עם כ-700 גרם בשר משובח, עשוי מדיום-רייר לבקשתנו שממשיך להיעשות בעודנו אוכלים, ומלווה בפלחי בצל ופלפלים קלויים..." לה ואקה לוקה מציעה קרנבל בשרים בסגנון ארגנטינאי, מה שהביא את שפרה צח לבדוק מקרוב את הדברים, ואף למצוא את הכוכב הבלתי מעורער של הערב. מי אמר סינטה עסיסית ולא קיבל?

בגלגול הקודם הייתי כנראה קאובוי בערבות הפמפאס. אחרת אין להסביר את חיבתי לסטייקים הדרום-אמריקאיים, גדולים כמה שיותר ועשויים כמה שפחות. אין כאן הרבה כאלה, ולכן כל מקום שמגיש אותם, אוטומטית מקבל אצלי נקודות זכות. ואם, כמו במקרה של לה ואקה לוקה בהרצליה, מצטרפים לזה גם אווירה חמימה, שרות קשוב, סנגריה לפתיחה ומוזיקה דרום-אמריקאית ברקע – הדירוג בכלל מטפס למעלה.

השדרוג שעושה את ההבדל

לה ואקה לוקה היא הגלגול הנוכחי והמשודרג של מסעדת אל גאוצ'ו, שאכלסה את החלל הזה מעל 25 שנים. במבט ראשון לא נראה שהרבה השתנה כאן. אותו עיצוב כפרי, אותו ריהוט עץ מאסיבי ואפילו התפריט כמעט ונשאר אותו הדבר, עם הרבה בשר על כל נגזרותיו פלוס כמה אופציות לשוחרי הדגים ואפילו לצמחונים וטבעונים. רק מבחן הטעימה מגלה שהמנות "מהודקות" יותר, הבשרים עשויים מדויק יותר והטעמים מעניינים יותר.

המטבלים שעושים את היום

קחו למשל את ה"פיקאדאס" – צלוחיות המטבלים המתחלפים שמוגשות לכל שולחן לפתיחה יחד עם לחם הבית הטרי והחם. במקום הסלטים הסטנדרטיים והמוכרים לעייפה, היו שם צ'ימצ'ורי מעולה, סלט חצילים פיקנטי עם פלפלים וחומץ, סלט ביצים ותפוחי אדמה עם שום ושמיר, וממרח הורס של שום ועשבי תיבול שלא הפסקנו לנשנש ממנו. בשום אופן לא הסכימו לגלות לי את הסוד המקצועי שעושה אותו כל כך טעים, אבל כן סיפרו שכל המטבלים נמכרים במקום למי שרוצה לקחת הביתה.

שתי הראשונות שלנו לקוחות היישר ממצעד הלהיטים של המטבח הארגנטינאי: אמפנדס ונקניקיות. האמפנדס, כיסוני הבצק הממולאים, מוגשים כאן בגירסה בשרית, במילוי בשר טחון וזיתים, בגירסה חלבית במילוי תערובת גבינות ובגירסה טבעונית במילוי פטריות, כך שכל אחד יכול להתחבר אליהם. אבל מבחינתנו הדבר האמיתי הוא דווקא הנקניקיות. אוי, הנקניקיות! אחת צ'וריסו שמנמנה מבשר בקר וטלה, ואחת סלצ'יצה עוקצנית בתיבול של צ'ילי וצ'יפוטלה, ושתיהן עסיסיות ומתפצפצות בפה בתענוג גדול.

והבשר שעושה את הארוחה

ואז מגיע הכוכב האמיתי של הערב. קבלו אותו גבירתי ואדוני – מגש המיקס שלכם! קדרת גחלים לוחשות ועליה טס ברזל עם כ-700 גרם בשר משובח, עשוי מדיום-רייר לבקשתנו שממשיך להיעשות בעודנו אוכלים, ומלווה בפלחי בצל ופלפלים קלויים. כל הבשרים, אגב, מטופלים במקום – החל משלב הפירוק, דרך היישון ועד הצלייה בגריל פחמים שמקנה להם ארומה מיוחדת. אנחנו פוצחים עם האנטרקוט – עבה, בשרני ומשוייש כהלכה. מתקדמים אל הסינטה, הפייבוריט של הארגנטינאים וגם שלנו, שידו המקצועית של הגריל-מן היטיבה לטפל בה כך שהיא נגיסה ועסיסית גם יחד, ומקנחים בצלע טלה טרי, שאת בשרה העדין אנחנו מכרסמים עד העצם. אבל הקיבולת שלנו מחווירה לעומת זו של השולחן הסמוך, שברגע זה מוצג בפניו נתח "נברסקה" רב-ממדים, עתיר משקל ושומן, בדרכו אל הגריל. בתיאבון לכם, חברים!

ובחזרה אל השולחן שלנו. כאן נרשמת ברגעים אלה דרישה למשהו מתוק, וגם היא מתממשת בזריזות. כוס עם סופלה שוקולד חם ולצידו גלידת וניל-עוגיות, וצלוחית צ'ורוס – אצבעות בצק מטוגנות, מצופות סוכר, עם תלוליות של ריבת חלב לטבילה, ואין שמחים מאיתנו.