"זה מסוג המקומות שמגיעים אליו קבועים, ואם תשתה מספיק גם אתה תהיה קבוע..." עופר פרוסנר מעביר ערב במחילת הארנב מארץ הפלאות של עליסה, או בשמו השני - זאייצ'יק, שברחוב נחלת בנימין, תל אביב
התמה השולטת בזאייצ'יק היא ארנבים. ציורים של ארנבים, אוזניים של ארנבים, שיניים של ארנבים. זאייצ'יק זה ארנבת קטנה ברוסית, כן, אז זה לא מפתיע. ובכן, דמו בנפשכם את דלת הכניסה של הבר הקטן והשכונתי הזה בנחלת בנימין ככניסה אל מחילת הארנב מארץ הפלאות של עליסה, ותבינו למה מצד אחד מדובר במקום רגוע ומצד שני במקום שבו, כמו בשיר הפתיחה של התוכנית המיתולוגית, "החום הפך לקור, הזמן רץ לאחור... צפון הפך דרום, ההר עמוק מתהום, שחור נראה אדום, כולם אומרים שלום אך הולכים הם לשום מקום".
ובאמת, כמה דקות אחרי שהיפה ואני נכנסו אל תוך הזאייצ'יק, הגיעו שלוש בחורות צעירות ובחור, אחת מהן, מסתבר, חגגה יום הולדת. היא נשכבה על הבר, הבחור קיבל אחר כבוד שלוש כוסות שוט, הניח אותן על בטנה (שלא לומר בתוך טבורה) ושלק משם שוט אחרי שוט אחרי שוט. גם כך אפשר לחגוג יום הולדת.
הזאייצ'יק, מסתבר, הוא מקום שאפשר להרגיש בו כמו בבית, ואף על פי שבבית שלי ושל היפה אנחנו לא עושים דברים כאלה (והיא שאלה אותי אחר כך, בטון מאשים, למה אנחנו לא עושים דברים כאלה), הזאייצ'יק נראה כמו מקום מצוין כדי לחגוג בו טוב.
היה עדיין מוקדם, וישבנו, אני על גינס והיפה על סטלה, מקשיבים לסיפורים. מתברר שזה מסוג המקומות שמגיעים אליו קבועים, ואם תשתה מספיק גם אתה תהיה קבוע. אם תהיה קבוע מספיק קבוע, ביום רביעי תוכל ליהנות מיוזמת "חברים מברמנים", שבה האורחים מקבלים את הכבוד של לעמוד מאחורי הבר, לחלק צ'ייסרים, לבחור את המוסיקה ובאופן כללי להגשים את פנטזיית הבר שיש לכולנו. אחרי צ'ייסר ויסקי, אני והיפה החלטנו לראות את "הסלון" כמו שקוראים לו הבעלים איתמר ועמרי, ששוכן בקומה השנייה. זה האזור הדי מגניב של המקום, עם ספות שאפשר להזמין גם עבור אירועים של עד 30 מוזמנים (ואפשרות לבקש אוכל מהקונחו, המסעדה החדשה של הבעלים שנמצאת מעבר לכביש גם כן על רחוב נחלת בנימין).
חזרנו למטה, כדי לשתות שניים מהמשקאות המיוחדים של זאייצ'יק. ראשית, החלטנו לטעום את הג'ינה באזיל, קוקטייל הבית המיוחד. הוא מכיל ג'ין, לימון כתוש, ליקר אוכמניות וסוכר חום, אבל השוס האמיתי שלו הוא הבזיליקום הטרי, שנותן לכל העניין טעם מיוחד ומרענן, למשקה שכמוהו באמת אין במקום אחר. טעמנו גם לונג איילנד אייס טי, קלאסי עם וודקה, רום, ג'ין, טקילה, טריפל סק, לימון וקולה - שהיה מצוין. אבל גולת הכותרת המיוחדת של המקום, לדעת כותב שורות אלו, היא בירת המונגוזו הבלגית, בטעם בננה, שאפילו מגיעה בכוס מיוחדת בצורת חצי אגוז קוקוס (לא חייבים אבל אם כבר אז כבר). זו בירה מעניינת, מתוקה, טעימה מאד ושלא מרגישים בה את האלכוהול (3.6%).
גם אכלנו שני טוסטים מצוינים. בראשון נחו יחדיו גבינת גאודה, כתף בקר, סחוג אדום ועגבנייה טרייה, שהשתלבו זה עם זה בצורה נהדרת וטעימה. השני היה הטוסט זאייצ'יק-זיתים הנהדר, שעליו דיווחה היפה שמדובר בקומבינציה של גאודה, גבינת שמנת וזיתים ירוקים ש"מסדרת לי טוב טוב את האלכוהול ותביא ביס משלך רגע".
איתמר ועמרי מספרים על זוגות שהכירו כאן (כולל חתונות וילדים), ועל כך שלהם יש חלק אקטיבי בשידוכים האלה, והאמת שאנחנו יכולים להבין למה: מדובר באמת במקום, אם להשתמש בקלישאה, שאפשר לבוא אליו לבושים יפה או לבוא בפיג'מה. יצאנו, מתנודדים ומרוצים, והלכנו הביתה לעשות את הדבר היחיד שאפשר לעשות אחרי ערב כזה. ולא, אני לא הולך לספר לכם על זה כלום.
