גיא סופר מגיע למייקס פלייס, סניף הרצליה. חשוב שתדעו שיש מוסיקה, חשוב שתדעו שיש סטנד-אפ, חשוב שתדעו שחלק מהמלצריות דוברות אנגלית, חשוב שתדעו שיש יופי של אלכוהול, אבל הכי חשוב – שתזמינו את הצ'יפס עם הגבינה והבייקון
כשמצאנו את עצמנו משועממים בבית, החלטנו לצאת ל-Dinner and a Show. מייקס פלייס, שפתח ב-1992 (במקור בירושלים) צלם העיתונות הקנדי מייק, במאמץ להביא הנה משהו מהבית, הוא מקום עם הרבה אלכוהול ומוזיקה טובה ברקע. בהמשך ולאור ההצלחה נכנסו לעסק שותפים ישראלים, שפתחו סניפים באזורים שונים בארץ, שעד היום משמרים את המסורת.
אל הסניף בהרצליה הגענו בשעה תשע, במטרה לתפוס מקומות טובים, לאכול טוב וגם לשתות משהו עד שיתחיל ערב הסטנד-אפ שתוכנן לשעה עשר, כבכל ערב רביעי. אשקר אם אומר שהרגשתי כמו בחו"ל ברגע שעברתי את מפתן הדלת, אבל אולי כמעט: מהשולחנות באזור נשמע בליל של שפות - צרפתית, איטלקית, אנגלית, עברית, ועוד כמה שלא זיהיתי, והמלצריות שפטפטנו במהלך הערב כדי להשלים את החוויה היו בחלקן ישראליות ובחלקן סטודנטיות זרות.
הימים הם ימי סוף אוקטובר, ותפאורת ליל כל הקדושים מזכירה לנו את החורף. התפריט, בעברית ואנגלית, לשם שינוי נטול שגיאות תרגומיות, ומשלב בין אוכל אמריקאי למקסיקני, כמו הרבה "ספורטס-ברים" או דיינרים טיפוסיים בארצות הברית. כמי שבילה כמה משנות חייו בניכר, התחברתי אליו די בקלות, רק שלבחור כבר היה הרבה יותר קשה.
בסוף החלטנו על מנה של צ'יפס עם גבינה ובייקון לפתיחה (43 ₪), בנגרס אנד מש (44 ₪) לה, וטאקוס עם תבשיל בקר טחון פיקנטי (49 ₪) בשבילי. השתייה יצאה מייד, זהו אחד היתרונות בישיבה על הבר. בשבילה: ג'מייקן ספיריט, שהוא קוקטייל של מידורי, רום, ליקר קוקוס, ליקר בננה ומיץ תפוזים (41 ₪ ). אני העדפתי ללכת לכיוון הבירה, והזמנתי חצי קסטיל רוז' ב-36 ₪, שעשה עבודה יפה. מדובר בבירה בלגית עם אחוז אלכוהול גבוה יחסית של שמונה אחוזים, בטעם חזק של דובדבן, תענוג אמתי.
מיד אחרי השתייה נחתו על השולחן רטבים. היינז מככבת, כמיטב המסורת האמריקאית, עם קטשופ, מיונז וחרדל. בנוסף רוטב טבסקו, כי אי אפשר בלי, ורוטב צ'ילי חריף אמריקאי שלא ראיתי קודם על המדפים. צלחת הצ'יפס הייתה למעשה הר מרשים מכוסה שכבה עבה ומרשימה של גבינה צהובה מותכת, ובה קוביות בייקון. זוהי מנה מצוינת לאוהבי החזיר, אבל אפשר להזמין אותה גם בלי, מדובר לדעתי באחד מנשנושי הבארים הכי שווים בארץ.
מעט אחרי נחתו שתי המנות העיקריות, שגרמו לנו לזנוח לרגע את הצ'יפס. שלוש הנקניקיות הגדולות הגיעו מלוות בכרוב כבוש ופירה עשיר, עם סלט ירקות בצד. היה ממש קשה להפסיק באמצע, ורק הדחיפות מצדה של הגברת הזכירו לי שאנחנו חולקים את המנות. המנה השנייה הייתה טאקוס בהרכבה עצמית: כמות יפה של טורטיות וקעריות של גבינה, גווקמולה, שמנת חמוצה, עגבניות, חסה ותבשיל בקר כמובן. הרכב את המנה בעצמך, ואחרי כמה טורטיות אפילו אנחנו למדנו איך לא להשפריץ לכיוונים לא רצויים. זו אכן מנה קצת מלכלכת, אבל טעימה מאד ושווה את המאמץ. בסוף, את המרכיבים שנותרו ניגבנו בצלוחיות עם מזלג וכף, כמו ילדים טובים מבית טוב.
ממש לפני שהסטנד-אפ התחיל כבר אי אפשר היה להזיז סיכה במקום. המופע כולו, שכולל שורת אמנים מוכרים יותר ופחות, דובר אנגלית, כאשר פה ושם משתרבבת מילה בעברית לטובת הקהל המקומי. חלק מהשמות שתופסים את האוזן הם יובל חקלאי, שהנחה את הערב, אורי הלוי, שנתן הופעה מצוינת, אדם שרון ויש עוד אחרים. שווה לבדוק את האתר של מייקס פלייס, שם מפורטות ההופעות בכל הסניפים, המוזיקה, הסטנד-אפ וערבי הנושא המגוונים.
האם נחזור? מובן שכן. בשביל השתייה, בשביל האוכל, ובעיקר בשביל האווירה.
