אל גאוצ'ו

"אני מבקשת מהמלצר שיגיש לי את הסטייק הכי טוב שיש לאל גאוצ'ו להציע הערב, והוא, בלי להסס, מציע לי ללכת על מנת הדגל- אנטרקוט פרימיום 'דה לה פמפא'..." באל גאוצ'ו שבהרצליה אין סיכוי לקבל סטייק ששוחה באיזה מן רוטב יין

"אז מה, ערב קרניבורי?" אני אומרת לו, שנייה לפני שהעיניים הבורקות שלו מזנקות מהמטבח. אין דבר שמתחשק לי הערב יותר מסטייק עסיסי. הוא מחייך מאושר כל הדרך לאל גאוצ'ו, ומכריז על כוונתו להזמין אסאדו. אני נזכרת איך פעם ניסה לבשל אסאדו בעצמו, ובדרך למד שיעור חשוב על דברים שמשאירים למקצוענים.

אנחנו מתיישבים ליד שולחן זוגי ומבודד באל גאוצ'ו שבהרצליה, מופתעים לשמוע ברקע ניגונים ושירה שמכניסים אותנו לקצב הדרום-אמריקאי. להשלמת הנחיתה בדרום היבשת מגיש לנו המלצר שני קוקטיילים משכרים של סנגרייה מבושמים בקינמון, ציפורן ושאר תבלינים, ולאחר חיסול ממוקד שלהם אנחנו פונים להשביע את רעבוננו במנת לחם הבית: חם, טרי ומלווה במטבלי חמאת שום ריחנית, צ'ימיצ'ורי ירוק מעולה, טפנד זיתים שחורים, חצילים קלויים ועגבניות פיקנטיות. בקושי רב אנחנו מצליחים לעצור ולהשאיר משהו מהלחם הנהדר, ובכל זאת נזכרים שהתכנסנו כאן לשם הבשר.

המחשבות הנודדות שלנו מפנות את מקומן לשתי המנות הראשונות. אני פותחת עם אינצ'ילדה - טורטייה בציפוי פריך במילוי בצל מטוגן, פטריות טריות ופרגיות צלויות, שטובלת ברוטב צ'ילי עשיר מתוק-חריף. הוא מתחיל את חגיגת הבשר שלו במעדן שקדי עגל: בשר רך ונימוח, שחום מצליית הגריל הלוהט.

אחרי הראשונות אנחנו, כמובן, עומדים להתפקע, אבל לא מספיק בשביל לוותר על העיקריות שלשמן הגענו עד הלום. כמובטח, הוא מזמין אסאדו משויש שנצלה על גחלים לוחשות. אני מבקשת מהמלצר שיגיש לי את הסטייק הכי טוב שיש לאל גאוצ'ו להציע הערב, והוא, בלי להסס, מציע לי ללכת על מנת הדגל- אנטרקוט פרימיום "דה לה פמפא". המדובר בנתח מיושן רך, שומני ועסיסי. "קדימה", אני אומרת לו, ומתחילה להרגיש את תאוות הסטייק הקרניבורית משתלטת עליי. אנחנו כבר יודעים שהבשרים של אל גאוצ'ו נאמנים למסורת הדרום-אמריקאית ושומרים על טעם נטו של בשר טוב, ושאין סיכוי לקבל כאן הסטייק שוחה באיזה מן רוטב יין או שמנת, לכל היותר צ'ימיצ'ורי טרי או פלפלת. המנות העיקריות שלנו מגיעות על גריל לוחש ולוהט, ששומר על חום הבשר, והבחירה בדרגת הצלייה מדיום מתבררת כנכונה מתמיד. הבשר מונח על מצע ירקות צלויים, ולצדו שתי תוספות: דואט תפוחי אדמה ובטטה צלויים בשום ואפופים טעם טוב של מדורה, ושעועית ירוקה ופטריות מוקפצות בשומשום. מעבר לאלו קיבלנו גם סלט ירקות רענן ברוטב ויניגרט. הכול עצום מימדים ומדיף ריחות שקשה לעמוד בפניהם. נגיסה בסטייק מגלה בשר רך ונמס בפה, בעל טעם בשרני עשיר ועמוק, אדמדם מבפנים וצלוי היטב מבחוץ, סביבו נוטפת שכבת שומן דקיקה ועסיסית. רטבי הצ'ימיצ'ורי והפלפלת מתמזגים היטב עם טעמו.

אחרי התענוג של העיקריות, אנחנו עושים הפסקה קלה של תה עם נענע לריענון החיך ולמנוחה לבטן המדושנת. "אז מה הסיכוי שנזמין קינוח מנצח?" אנחנו שואלים את המלצר, והוא ממליץ לנו בלי היסוסים על קינוח הספיישל של הערב. במרכזו של פאי שוקולד חם ופריך מבעבעת לבת שוקולד, וכל זה מלווה בכדור גלידת וניל. אנחנו יוצאים מהמסעדה אחרי ארוחה טובה במיוחד. בטח מחר הוא יעצור בדרכו הביתה מהעבודה כדי לחפש איזה נתח אנטרקוט להכין בבית. אני, לעומתו, כבר פותחת את כל ספרי הבישול על המדף בניסיון למצוא ממתכון לפאי השוקולד האגדי הזה.