קפה יפו

"מכל המקומות המרתקים בעיר, התפאורה של קפה יפו, הלוא היא שוק הפשפשים, היא מהמושכות ביותר..." קצת לפני ההופעה, מעבירה אורית איציק ערב שקט ונעים בקפה יפו שביפו, כמובן – ממליצה בחום על סלט הפרמיירה הצבעוני

מכל המקומות המרתקים בעיר, התפאורה של קפה יפו, הלוא היא שוק הפשפשים, היא מהמושכות ביותר את העין. מרכולתם של הרוכלים פרושה כאן על הארץ, וברוב המקרים לא מדובר במוצרי צריכה בסיסיים כמו תפוחים או עגבניות, אלא בעתיקות ובמוצרי יד שנייה, שבמחירם כלולה אותה התנהלות בעצלתיים שיכולה לאפיין רק שוק שבו נמכרים מכשירי רדיו משנת 1980. קפה יפו, כמו השוק, הוא רחב ידיים, רגוע ונעים.

לפני כשנה הגעתי לכאן ערב אחד, שבו הפליא הרכב מוסיקלי משובח בצלילים יווניים, בלי להשאיר אף אחד מהאורחים אדיש. באותו הערב, אפילו השיפוצים ברחוב שמחוץ לקפה יפו לא הפריעו לאורחים לרקוד את דרכם החוצה. לאחרונה חזרתי, הפעם בשעת ערב מוקדמת יותר, בדיוק כששוק הפשפשים שכך ואחרוני הרוכלים עזבו את הרחבה ופרשו לביתם. לפיגומי השיפוצים אין זכר.

התפר שבין שעות אחר הצהריים המאוחרות לבין הערב המוקדם הוא מהשעות היפות והשקטות של קפה יפו. אחרוני הסועדים של ארוחת הצהריים כבר עזבו, סועדי הערב וקהל ההופעה עדיין מתכוננים בביתם, ותוכו של בית הקפה שליו ורגוע. את הרגעים הרגועים האלו בקפה יפו יהיה קשה לזכור במהלכם של ערבי התרבות והאמנות הערים – הטברנה היוונית, מופעי הסיקסטיז או ההצגות, גם לא בזמן הבופה של שישי, שמשולב בסיור מודרך בין הסמטאות, הכנסיות והמסגדים של יפו התוססת.

בשעת השקט של קפה יפו מצאתי סועדים דוברי אנגלית וחובשי כיפה, תפריט שמציע אוכל כשר הכולל גם חידוש מהשנה שעברה - סושי, הרכב מוסיקלי שמתכונן לקראת ערב מוסיקת עולם, וברקע - שירתה הענוגה של אריתה פרנקלין.

עד השעה 12:00 מוגשות כאן ארוחות בוקר, ומי שמעדיף אוכל קל יכול ליהנות גם מארוחת כריך קלה. לרשותו של מי שבא, כמוני, לארוחת ערב מוקדמת (או מאוחרת), מגוון מנות ראשונות כמו אנטיפסטי וסלטים קטנים, ועיקריות - שלל סלטים מיוחדים, מנות דגים, פיצות ופסטות – כולם מוכנים במקום, טריים ותקילין. עמדת הסושי בר מציעה גם לחובשי הכיפה סושי כשר וטרי מידי מומחה ובמחירים שפויים. הוא מוגש בכל יום החל מהשעה 12:00, ויכול להיות פתיח נהדר לשאר הארוחה.

אני פותחת בסלט פרמיירה, שמסומן בתפריט של קפה יפו בכוכבית המציינת את המנות המומלצות. מדובר בבסיס של חסות ועלי בייבי, המעורבב בפלפל ובבטטה קלויים ברוטב עשבי תיבול חמצמץ, עם גבינת עזים, פירות טריים, חמוציות ואגוזי מלך קלויים. העונג הצבעוני עולה 48 ₪ ויכול בקלות להיות ארוחה שלמה לאוהבי סלטים כמוני.

אבל בכל זאת ניסיתי גם את מנת הניוקי הסמיכה. הניוקי הלבנבן מעוצב בצורת כדורים שמנמנים הממולאים בכמה גבינות וטובלים ברוטב חמאת אגוזים עשיר וסמיך עם שקדים קלויים. זו כבר מנה לרעבים באמת. ובכל זאת הלכתי גם איתה כברת דרך.

לא הפסקתי גם בדג האמנון הנהדר. הוא בושל ברוטב שמנת עם זוקיני, ששבר את טעמה והוסיף לה רבות. המנה מוגשת, כראוי, לצד אורז לבן ופשוט וסלט ירקות קטן ברוטב לימוני. הוא מוסיף את שלו, גם אם אינו משתווה באופיו לסלט הפרמיירה, החביב עליי עד מאד.

או אז אני נזכרת בגולת הכותרת הבאה של קפה יפו: גלידה בתוצרת עצמית. מגוון הטעמים המיוחדים לצד המוכרים כולל, בין השאר, גלידה בטעם סניקרס, קוקי מן, ריבת חלב, חלווה ללא סוכר, שוקולד-תפוז, תות, פסיפלורה, וניל ושוקולד. אתרכז בקוקי מן ואומר שטעמו נאמן לטעם העוגיות הזכורות עלינו לטובה מאותו הסניף הוותיק בדיזינגוף סנטר, עליו השלום. מי ייתן וקפה יפו על שלוותו וטעמיו המיוחדים יאריכו ימים ושנוכל תמיד ליהנות פה מטעמי גלידה ומרגעים מיוחדים.

הביקור בקפה יפו נערך בימים שלפני פסח