ירושלים הקטנה

יונתן שטרנברג מתרשם מהבראנץ' של יום שישי בקפה מנספלד מבית "ירושלים הקטנה – בית אנה טיכו" שבמוזיאון ישראל המשופץ והמחודש. לא רק פנינה ארכיטקטונית כי אם גם קולינרית, עם תפריט חלבי, כשר ומשובח ממטבחו של השף

בתום שלוש שנות עבודות תכנון ושיפוץ מאומצות נחנך ביולי השנה מוזיאון ישראל המחודש. בנוסף לשינויים האמנותיים והארכיטקטוניים שחלו במקום, שינוי אחד שבולט לטובה הוא בהיצע הקולינרי במוזיאון. בדומה לטרנד שהתפתח באירופה בשנים האחרונות, עם פתיחתו המחודשת של מוזיאון ישראל בירושלים הבינו גם כאן שאין שום סיבה לכך שאנשים שבאים ליהנות מחוויה תרבותית יאלצו להסתפק בכריך המגיע ממכונה או קפה דלוח ולא ייהנו גם מחוויה קולינרית איכותית.

הגברת נאווה ביבי המוכרת לקהל הירושלמי ממסעדת "ירושלים הקטנה – בית טיכו" החליטה להרים את הכפפה ויחד עם בתה ענת פתחה מקום נוסף בשטח המוזיאון תחת השם "קפה מנספלד". שמו של קפה מנספלד הוא מחווה למתכנן המקורי של המוזיאון, האדריכל הידוע אלפרד (אל) מנספלד (1912-2004), חתן פרס ישראל באדריכלות. למעשה מדובר בשלושה מוקדי הסעדה חלבית בגדלים שונים הפזורים ברחבי המוזיאון ומציעים למבקרים תפריט חלבי המבוסס על כריכים טריים, סלטים עשירים ומגוונים, שתייה קלה, קפה משובח, מאפים תוצרת בית, מנות ספיישל המשתנות לפי בחירת השף ועוד.

בימי שישי בחלל המרכזי של קפה מנספלד, הממוקם סמוך לכניסה הראשית למוזיאון, מוצע בראנץ'-בופה עשיר במיוחד בעלות של 80 ₪ לסועד. תמורתם תוכלו לחזור ולמלא את הצלחת ככל שתחפצו, לטעום קינוחים מצוינים, ללגום שתייה קרה ושתייה חמה וליהנות ממוזיקה חיה המתנגנת במקום. הגענו, אמי ואני, לקראת השעה 9:30, ולאחר סיבוב קצר במוזיאון נכנסנו למסעדה. העיצוב הוא נקי, מואר ומזמין וניתן לבחור בין ישיבה בפנים לבין שולחנות הפזורים במרפסת המקורה. הלוגו המרשים המתנוסס על הקיר שמול הכניסה הוא העתק של הסקיצה לתכנון המוזיאון, זו שמנספלד הגיש בשנת 1959 לוועדת התכנון.

בדרך כלל, כשאני מגיע לבופה, הדבר הראשון שאני עושה הוא ללכת לאורכו ולרוחבו ולבנות מעין אסטרטגיה קולינרית. שהרי לא מומלץ לאכול את השקשוקה הפיקנטית באותה הצלחת שבה אוכלים את ריבות הקיווי או החבושים המצוינות, ולכן אם הזמן מאפשר והתור לבופה הוא לא ארוך מדי, כמה דקות של תכנון מוקדם משדרגות את הארוחה. בסיבוב הראשון החלטתי לדגום ממגוון המנות הקרות והסלטים לצד לחמים ממאפיית טלר - סלט הטבולה היה נהדר ומרענן ושילב מגוון ירקות טריים קצוצים דק, נענע טרייה, חמוציות מיובשות וגרידה מלימונים ותפוזים. גם סלט העלים היה עשיר וניכר כי כל המרכיבים היו טריים מאוד. מבחר רחב של עלים ירוקים: חסה, רוקט, תערובת עלי בייבי, נבטים בשילוב גבינה כחולה, אגוזי מלך ופקאן מקורמל השתלבו יחדיו ויצרו סלט טעים שבקלות יכול להוות ארוחה בפני עצמו. גם בהיצע הגבינות ניתן היה לזהות את טביעת ידו של השף. קוביות גבינה בולגרית בשלושה טעמים – זעתר, סומק ופפריקה, גבינות למריחה בתוספת עגבניות מיובשות והפתעות נוספות.

מכאן עברתי לדגום מהמנות החמות – שקשוקה, אמפנדס פטריות, מאפה מנגולד וגבינה מלוחה ובלינצ'ס מתקתקים. בצק האמפנדס היה פריך מחד ונמס בפה מאידך וגם המלית הייתה מתובלת כראוי. מאפה המנגולד היה מצוין אף הוא – הבצק היה אפוי בדיוק במידה והשילוב שבין הטעמים הירוקים-אדמתיים של המנגולד לבין מליחות הגבינה עבד מצוין.

מכאן המשכנו לגזרת הקינוחים. כמו שהזכרתי, כל הקינוחים נעשים בקפה מנספלד וכבר בביס הראשון חשים בהבדל. מתברר שהשף הוא גם קונדיטור מוצלח – ביום שהגענו הוא בחר להכין לא פחות משמונה סוגי עוגיות – עוגיות בריאות המבוססת על גרנולה, עוגיות שוקולד והדרים, שוקולד לבן, שוקולד ועוד שני סוגי עוגות שמרים ועוגת גבינה עשירה ואוורירית שהייתה טעימה מאוד ומתוקה בדיוק במידה.

אספרסו כפול לסיום, עוד סיבוב קצר בגלריה לאמנות מודרנית והגיע הזמן לחזור הביתה. עשרות אלפי המבקרים שהגיעו מאז הפתיחה משמשים הוכחה לכך שמוזיאון ירושלים המחודש בהחלט מצדיק ביקור. בפעם הבאה שאתם מגיעים כדאי גם לבוא רעבים.