מייקס פלייס

דניאל לוין מחפש חו"ל בארץ – אם אפשר כמה שיותר קרוב למקסיקו. מייקס פלייס שברמת החי"ל תל אביב מציע אווירה כמו מעבר לים עם גיטרות חשמליות מעל לבר, אוהדי ספורט שתייני קנקני בירה ומלצרית בשם אשלי. עוד לא שתינו

ביום שישי בערב ישבנו הילה ואני בבית וחיפשנו משהו מעניין בטלוויזיה. התכנית היחידה שהצלחנו למצוא מתוך בליל המסרים הייתה חלק מסדרה תיעודית על מאכלים מרחבי העולם, נושא הפרק היה אוכל מקסיקני. הספיקו לנו עשר דקות של צפייה כדי להבין שבא לנו להיות בחו"ל ואם אפשר גם לטרוף אוכל מקסיקני, כזה שאוכלים בידיים ומלכלכים את כל השולחן. לא פשוט להוציא אותנו מהבית בשישי בערב כשאין בתל אביב מקום חניה אחד, וכדי להימנע מכל זה, החלטנו ללכת למייקס פלייס ברמת החי"ל, ליהנות מהופעה חיה ומאווירת חו"ל.

הערב שלנו במייקס פלייס התחיל מעולה, כשמצאנו מקום חניה ממש קרוב. מיד כשנכנסנו קיבלו את פנינו בחיוך גדול ובברכת שלום באנגלית. כבר הרגשתי כמו בחו"ל, גם אם זה רבע שעה מהבית. מבפנים שונה מייקס פלייס ממקומות אחרים: מעל לבר תלויות גיטרות חשמליות, ממול – במה מוכנה להופעה ובמרכז הפאב, שתי קבוצות של אוהדי הספורט יושבות מול שלושה מסכי טלוויזיה ענקיים. התיישבנו ליד השולחן ומלצרית מקסימה בשם אשלי ניגשה אלינו עם תפריטים.

הקסם של מייקס פלייס מבוסס על אווירה מיוחדת. מצד אחד הוא מרגיש כמו בית בזכות חום, אינטימיות, רצפת פרקט ויחס נעים של הצוות. מצד שני - מדובר באחד הפאבים הבודדים בישראל שלא מעוצבים בססגוניות אלא נותנים חוויה אמיתית של פאב מעבר לים – הצוות מבוסס על זרים ואפילו מבנה התפריט ושיטות הניהול דומים לאחיהם בארצות הברית. בשונה מפאבים אחרים, יש במייק'ס פלייס כמעט בכל ערב הופעה חיה - לפעמים להקה אחת עם הופעה באורך מלא ולפעמים זהו ערב מיקרופון פתוח שבו יכול כל אחד להופיע עם שיר אחד.

למרות הרעב שתקף אותנו בשנייה הראשונה שנכנסנו למייקס פלייס, החלטנו להירגע עם קוקטייל ובירה. הגברת הזמינה קוקטייל צ'רלי על פי המלצתה של המלצרית, עם טעמים קיציים עדינים שמסתירים הרבה אלכוהול - וודקה, ליקר קוקוס וליקר אפרסק. אני הזמנתי את הניו קאסל, בירת בריטית מסוג אייל כהה.

ההזמנה מהתפריט של מייק'ס פלייס אינה משימה פשוטה, היה קשה לבחור בין האמריקאי, המקסיקני והגריל. החלטנו לפתוח בכנפיים חריפות ברוטב הבית, וכמה מהר שזה הגיע מהמטבח ככה סיימנו את המנה. הכנפיים היו עשויות במידה מושלמת, הבשר התפרק בעדינות מן העצם וכל ביס היה תענוג צרוף. בזמן שזללנו והתלכלכנו, התנגנו ברקע קלאסיקות כמו שירים מהסרט "שיער" ומזמורים של בוב דילן, שגרמו לנו מדי פעם לעצור, לזמזם ולהתנועע לקצב המוזיקה. מסכי הטלוויזיה המשיכו להציג משחקי רוגבי וכדורגל מליגות באירופה והקפיצו מדי כמה דקות את אחת מקבוצות האוהדים.

אחרי שסיימנו את הכנפיים והשארנו צלחת נקייה מאוכל, החלטנו להזמין קוקטיילים נוספים. הילה הזמינה מרטיני קלאסי ואני לקחתי קוקטייל חזק מאוד בשם "לואיזיאנה" על בסיס ג'ין, רום וקירסו. לקראת ההופעה התחיל מייקס פלייס להתמלא באנשים שונים דוברי שפות שונות. בשולחן הסמוך התיישבו חמישה קנדים שהזמינו קנקני בירה ענקיים. הקצב והווליום התחיל להתחזק.

התייעצנו עם אשלי בעניין משהו רציני יותר לאכול לצד המשקאות והיא מיד המליצה על המנה המועדפת עליה- פאהיטס עם סטייק בקר. הונחה לפנינו מחבת רותחת עם סטייק מעושן, עטוף בבצל מטוגן ובגמבות. כל חלק מהמנה היה יכול לעמוד בפני עצמו: הסטיק נצלה בצורה מושלמת בכל חלקיו, הטורטיות נשמרו חמות ולחות בתוך קופסה מיוחדת, ומבחר המטבלים (שמנת חמוצה, סלסת עגבניות, גווקאמולי וגבינה צהובה) הוסיפו לחגיגה. שבעים ומסוחררים נשענו אחורה כדי ליהנות מהלהקה שעלתה על הבמה להופיע.

עשרות ביצועים חיים לקלאסיקות רוק ושעתיים מאוחר יותר חזרנו הביתה. אפשר לסגור את נתב"ג, מייקס פלייס כבר הביאה את חו"ל לארץ.