איזה יין נשתה עם קריאת ההגדה ובסעודת החג?
אצל כל המפרשים לא מצאתי כל אזכור על סוג היין שיש לשתות לפי ההלכה ולכן כדי אפשר לשתות כל יין.
כדי ליהנות מהסדר אני מציע למזוג לכוסיות שלושה סוגי יינות בהתאם להתקדמות אירוע הערב.
עם קריאת חלקה הראשון של ההגדה ואכילת המנות הראשונות מומלץ לשתות יין לבן, יבש או חצי יבש. בזמן סעודת המנה העיקרית של ה ''שולחן ערוך'', שהיא בדרך כלל מנת בשר מפולפלת וטעימה, מומלץ ללגום מיין אדום יבש. ולסיום כשמוגשות המנות האחרונות, המתוקות, אין כיין קינוח מתוק לקנח את סעודת ערב החג. יין הקינוח משאיר טעם טוב בפה לאורך זמן. הבעיה היא שהחכמים דווקא היו מעדיפים שנחוש לטווח ארוך את טעם המצות, אך לא לכולנו כל כך קל למלא בקפידה ובדקדקנות את כל מצוות חג הפסח.
אני יהודי חילוני והבנתי במצוות דתנו היא לא רבה (בלשון המעטה). חג הפסח מתקרב וכולנו יודעים שליין יש חלק לא מבוטל בשמחת החג וטכסיות ליל הסדר. בחבילות שי מרובות מככבים בקבוקי היינות (לכן זהו לדעתי גם חגם של היקבים). למה דווקא יינות? אולי בגלל שזהו מנהג מימים ימימה בו חייבים לדאוג שבכל בית ישראל יהיה בקבוק יין לצורכי ליל הסדר ואפילו אצל אלה שאין בידיהם הכסף לרכוש יין. עצם שתיית 4 הכוסיות בליל הסדר היא סיבה נוספת. מעולם לא חשבתי, בעשרות לילות הסדר שהשתתפתי בחיי, שסביב אותן כוסיות יש כל כך הרבה חוקים ופירושים. מצאתי בנושא מידע עצום וניסיתי לתמצתו כדי שפעם אחד נבין אנו, חובבי היין הישראלי, מה עומד אחריי מנהג שתיית היין בסדר ליל הפסח.
חכמים אמרו שיש לשתות ארבע כוסות יין בליל הסדר כדי להרבות בשמחת הגאולה, וכביטוי לחירות. חובה לשתות את היין לאורך זמן עריכת הסדר כדי שעניין השמחה יבוא לידי ביטוי מוחשי בכל שלביו של ליל הסדר.
ארבע הכוסות, הם כנגד ארבע לשונות של גאולה שנאמרו ביציאת מצרים:
1. והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים
2. והצלתי אתכם מעבדתם
3. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים
4.ולקחתי אתכם לי לעם
וכנגד ארבע מלכויות ששעבדו את ישראל אחר היותו לעם, בבל, פרס, יון ורומא.
כל חלק מחלקי ההגדה נאמר על כוס יין.
את הקידוש אומרים על הכוס הראשונה, ולכן מוזגים לכל המסובים את הכוס לפני אמירת הקידוש.
את הסיפור ביציאת מצרים והמחצית הראשונה של ההלל אומרים על הכוס השנייה, ולכן מוזגים אותה לפני שמתחילים לומר את ההגדה. את ברכת המזון אומרים על הכוס השלישית שמוזגים לפני אמירת ברכת המזון.
את הכוס הרביעית מוזגים, כדי לומר עליה את מחציתו השנייה של ההלל, וכשמסיימים אמירתו שותים את הכוס הרביעית. כלומר כל מה שאנו אומרים בליל הסדר אנו אומרים על כוס יין.
מי ששתה ארבע כוסות ברציפות, נחשב כאילו שתה כוס אחת בלבד. ואפילו אם שהה בין שתיית כוס אחת לחברתה.
אמרו חכמים שכדי לקיים את המצווה בשלמות, יש למהול את היין של ארבע הכוסות במים, שאם לא כן יהיה היין כבד ויגרום לשכרות. צריך להיזהר שהיין לא יהיה חזק מדי ויגרום לכך שלא נוכל להתרכז באמירת ההגדה ובקיום מצוות ליל הסדר, לפיכך צריך לשתות ארבע כוסות של יין באופן כזה שהיין ישמח ולא יעייף או ישכר. מי שחושש שאם ישתה יין רגיל לא יוכל להתרכז כראוי באמירת ההגדה, יערב את יינו במיץ ענבים, ועל ידי כך יוכל לקיים את כל מצוות ליל הסדר כראוי. ומי שקשה לו לשתות יין שיש בו אפילו מעט אלכוהול, יכול להסתפק בשתיית מיץ ענבים.
חולה שקשה לו לשתות יין, או מי שהיין יגרום לו חולי שבעטיו יאלץ לשכב על מיטתו - פטור משתיית ארבע כוסות.
אבל מי שהיין אינו טעים לו או ששתייתו תגרום לו כאבי ראש, ישתה מיץ ענבים.
כדי לקיים את מצוות ארבע כוסות צריך שכמות היין שבכוס תהיה בעלת חשיבות. חכמים קבעו שצריך למלא בכוס לכל הפחות רביעית הלוג,
שהוא שיעור נפח של ביצה ומחצה או 86 מיליליטר.
צריך שהכוס תהיה נקייה, שטופה היטב מבחוץ ומבפנים, כל זה לקראת שתיית הכוס הראשונה, אבל לפני שתיית הכוסות שאחריה, כל זמן שהכוס לא נתלכלכה, אין צורך לחזור ולשוטפה, מפני ששתיית כל ארבע הכוסות נחשבת להמשך אחד, ורק לפני תחילת השתייה צריך לשטוף את הכוס .
לפי דברי החכמים צריך לשתות את רוב הכוס בשתייה אחת, אבל אם שותים בתחילה חצי מהשיעור, ואחרי זמן רב עוד חצי, ברור שאין שתייה זו נחשבת לשתייה אחת, ונמצא שלא נשתה שיעור היין הנצרך כדי לקיים שתיית כוס אחת מארבע כוסות.
נהוג למלא כוס חמישית ביין. לא שותים את הכוס החמישית, הנקראת הכוס של אליהו. כאשר יתגלה אליהו הנביא, אומרים חכמים, נדע כי הגיע הזמן לשתות את הכוס החמישית על גאולתנו השלמה.
