תרגיעי

''אני נותנת ביס בקרואסון ממולא בגבינת קממבר עם דבש, וחושבת איך הבצק הפריך של הקרואסון עוטף את שניהם להרמוניה ממש מושלמת...''. קפה קונדיטוריה לה מולאן עזר לנועה שחר להשכיח מחברתה המוטרדת את תלאות היום-יום

ליסמין אין אף פעם זמן. תמיד היא בדרך לאנשהו מאיפשהו, תמיד היא ממהרת, תמיד משהו קרה שהיא חיבת לתקן או לסדר. ''את לא מאמינה מה קרה'', היא מרימה את השפופרת מתנשפת כשאני מתקשרת לוודא שהיא לא שכחה את הפגישה שלנו מחר בבוקר. ''מה קרה''?.. אני שואלת בשעמום. נו, מה יום מיומיים. ''נמחקו לי כל המספרים בפלאפון'', היא מדווחת. ''אני חייבת על הבוקר ללכת לסלקום ולתקן!''. ''באמת נשמע רע'', אני מסכימה באדישות, חושבת שעבור מישהי כמוה, שבכל יום נתקלת באירוע טראומתי כמו גרירת אוטו/ גניבת תיק/ אשפוז של איזה קרוב, מחיקת המספרים בסלולרי אולי איננה הצרה הכי גדולה.

''את זוכרת שקבענו ארוחת בוקר למחר''? אני מגיעה לנושא החשוב באמת. ''אוי לא! שכחתי לגמרי! מה אני אעשה עם הפלאפון? אני חייבת להגיע לשיעור עד הצהרים!''. אני מחכה שני רגעים. זה הזמן שלוקח לה להתעשת. ''מתי קבענו להפגש שם?'', היא שואלת. ''בעשר, עשר וחצי. מתי שבא לך'', אני עונה. אני שומעת אותה חושבת בקול רם. ''טוב... אני אפגוש אותך בעשר ואחרי זה אסע להביא לסבתא שלי את הזה שהיא צריכה... ואחר כך אטוס לתקן את הפלאפון ואולי אאחר קצת לשיעור''. ''עשר'', אני אומרת לה. ''סגור, ואל תאחרי''.

לפני שאני נכנסת ללה מולאן, המקום הקטן והחמוד שקבענו להיפגש בו, אני בקושי מבחינה שיש שם קונדיטוריה. המיקום צנוע, רחוב בוגרשוב נושק לסנטר, אבל כשנכנסים אי אפשר שלא ליפול בקסמו של בית הקפה. מדפים עמוסים בלחמים ומוצרי מאפיה שונים, מקרר גבינות קטן ונאה ותפריט עם כריכים, סלטים וקישים למי שרעב.

אנשים מהשכונה נכנסים לכאן גם כדי לקנות את הלחם שלהם, וגם כדי לשבת על קפה הבוקר עם העיתון. אני ויסמין מתיישבות ואין לנו זמן לעיתונים, יש לנו הרבה חומר להשלים ויסמין הרי מאד ממהרת. לא נפגשנו הרבה זמן. ''אז מה?''... היא שואלת, ''מה עם ההוא?''מתעניינת. ''אז זהו שבסוף''... אני מתפתלת, ו''עזבי''... מסכמת. אל שולחננו עשה את דרכו קרואסון שקדים נימוח וטרי, ונעלם בין רגע. ''אל תשאלי מה קרה'', היא שוב מתחילה, אבל נראית טיפ טיפה יותר שלווה, ואני כבר יודעת שהיא הולכת לספר על עוד איזו טרגדיה מקומית שפקדה אותה. בסדר, בשביל זה באנו.

הלחם המיוחד של לה מולאן הוא לחם הפוגאס, שכמו כל שאר המוצרים בקונדיטוריה נעשה במאפיה שבאחורי החנות. הוא לחם עשיר ומלא בכל טוב, ולמורת שמבחינת טקסטורה הוא נראה חלק, מורגש היטב שיש לו הרבה עולם פנימי. אנחנו מורחות על הלחם חמאה ורוטב פסטו טרי, והעדכונים ממשיכים לזרום מאליהם. יסמין כבר שכחה את כל הצרות, ועכשיו היא מתפייטת על כמה טוב לה בלימודים וכמה טוב הלחם. ממש אז מציע לנו בעל הבית לנסות משהו חדש- קרואסון ממולא בגבינת קממבר עם דבש. אני נותנת ביס וחושבת, איך הטעם החזק של הגבינה מעודן במתיקות ואיך הבצק הפריך של הקרואסון עוטף את שניהם להרמוניה ממש מושלמת בפה שלי. אני ויסמין מתחלקות בתענוג, וכשאנחנו שבעות ומרוצות אנחנו עוברות לנוח ולהירגע באופן סופי יחד עם הקפה הטוב, לקראת סיום.

בחנות הקטנה מוכרים גם יין מיקב בוטיק מובחר וגם שמן זית, ואפילו החמאה שנמרחת על הבצקים היא מסוג א' א'- מהמובחרות שבמובחרות. האינטימיות של המקום הנחמד והפשוט לצד האיכויות הבולטות שלו בטיב וברמה הגבוהה, ניכרות ומשפיעות מאד על ההנאה שלנו ממפגש ארוחת הבוקר שלנו. עברה שעה קלה, אנחנו שבעות ומלאות באנרגיה להמשך היום, ויסמין לא נראית כבר כל כך בלחץ. ככה אני משלחת אותה להמשך יומה. עם בוקר כזה, יש סיכוי טוב שהיום לא יקרה לה שום דבר נורא.

לה מולאן
בוגרשוב 72, תל אביב.
052-6202071