להתאהב מחדש באגרול

''אני זוכרת היטב את האגרול הראשון שאכלתי בישראל. הוא היה פריך, עשיר, עסיסי ומטוגן בצורה הכי מדויקת שאפשר. באותו ערב האמנתי שטעמתי את הדבר הכי טעים עלי אדמות. האגרול שאכלנו אני ורותם החזיר אותי לאותו ערב קסום. המון המון זמן לא הציפה אותי כזאת אהבה למאכל כמו באותו הרגע....''. שירי טוב התאהבה מחדש באגרול, במסעדת סאן פלאוור שבראשל''צ

''אני זוכרת היטב את האגרול הראשון שאכלתי בישראל. הוא היה פריך, עשיר, עסיסי ומטוגן בצורה הכי מדויקת שאפשר. באותו ערב האמנתי שטעמתי את הדבר הכי טעים עלי אדמות. האגרול שאכלנו אני ורותם החזיר אותי לאותו ערב קסום. המון המון זמן לא הציפה אותי כזאת אהבה למאכל כמו באותו הרגע....''. שירי טוב התאהבה מחדש באגרול, במסעדת סאן פלאוור שבראשל''צ

למסעדת סאן-פלאוור בראשון לציון הגענו, אני ורותם, מהודרים וריחניים. רותם הוא צמחוני, ולצאת אתו למסעדה זה לא עניין של מה בכך - אדם כמוהו ממצה מהר מאוד את שלל הטעמים שמציעות לו מסעדות. כמה פעמים יכול אדם לאכול פסטה ונודלס ולהרגיש שהייתה תמורה ראויה לכספו? הפעם, בזכות עפעופי ריסים ומניפולציות פולניות, הצלחתי לשכנע את הבחור לשריין לי ערב שלם. התחושה הייתה חגיגית.

כבר בכניסה למסעדה הבנו שמשהו פה עומד להיות שונה מכל מה שאנחנו מכירים. המסעדה נראית כמו פלשבק לשנות ה- 80, כשהמסעדות האסיאתיות רק התחילו להתמקם בתרבות הקולינארית בישראל. סאן פלאוור נוסדה ב- 1983, וכמו מסעדה סינית אמיתית, האווירה נינוחה ומחממת את הלב, מוזיקה סינית מתנגנת חרישית, אהילים אדומים עם כיתובים סיניים תלויים על התקרה. חיוך קטן הסתמן על שפתותינו, הולך להיות לנו טעים.

אני ורותם הזמנו ארוחה עסקית לשניים. את הארוחה פתחנו במרק חם וטעים, הוא הזמין מרק ירקות ואני הזמנתי מרק תירס. במרק של רותם הירקות היו טריים טריים, וזה היה מאוד ניכר בטעם, למרות שלא היה מזיק אם היו בו עוד ירקות. המרק שלי היה מרק תירס מהחלומות: עשיר, סמיך, עם פתיתי תירס קלויים במרכז. בהתחלה עוד טרחתי לנשוף כדי לקרר את המרק המהביל, אבל באיזשהו שלב טרפתי אותו בתאווה עד שנכותי קשות בלשון. זה היה שווה את זה.

אחר כך הגיעה שעת האגרולים. אני זוכרת היטב את האגרול הראשון שאכלתי בישראל. הוא היה פריך, עשיר, עסיסי ומטוגן בצורה הכי מדויקת שאפשר. באותו ערב האמנתי שטעמתי את הדבר הכי טעים עלי אדמות, אבל הייתי ילדה, מה כבר הבנתי באותם ימים? מאז כל האגרולים רק אכזבו. האגרול שאכלנו אני ורותם החזיר אותי לאותו ערב קסום. המון המון זמן לא הציפה אותי כזאת אהבה למאכל כמו באותו הרגע. רותם חיסל את שלו וביקש ממני ביס. כמובן שלא נתתי לו.

למנה העיקרית הזמתי בקר בסגנון סצ'און ורותם הזמין חצילים ברוטב שעועית שחורה. שתי המנות הגיעו מלוות באורז. הבקר היה פרוס בעובי של עלים, רך, מתקתק ונימוח. ממש מעדן. כשרותם נגס בקוביות החצילים ברוטב הסמיך הוא עצם עיניים לדקה ארוכה, כיווץ את הגבות, והתרכז כולו בטעם. כשרותם עושה את זה, אני יודעת שהוא נהנה. בלי להחליף הרבה מילים, התחלנו שנינו בבליסה מהירה. רותם מלמל באיזשהו שלב: ''חציל הוא טעים אבל אני משתעמם ממנו נורא מהיר, החציל הזה פנטסטי, אני לא יכול להפסיק!''. אני כבר התייאשתי, המנות היו ממש גדולות, לא היה סיכוי שנצליח לגמור אותן. ''אני מפוצץ, אני לא אגמור את זה בחיים'' אמר לי רותם תוך כדי אכילה, ''אז אם כבר, למה שאני לא אניח את המזלג ודי'', הוא הוסיף לפני שלקח עוד ביס.

בשלב הקינוח כבר היינו מותשים, אבל בכל זאת - לא וויתרנו על סיום מתוק, מתוך השקפת עולם שארוחה ללא קינוח זה כמו לראות סרט ולפספס את הסוף. תפריט הקינוחים לא היה עשיר במיוחד, הוא הכיל בעיקר קינוחים מאוד בסיסיים, ובכל זאת - כשמגישים לך לשולחן בננה לוהטת עם ניחוחות קרמל, קשה שלא להרחיב את הנחיריים, להכין את בלוטות הטעם ולחכות שהאש תיכבה כדי שאני אוכל להספיק לאכול הכל לפני רותם. הבננה נמסה לתוך הקרמל והקרמל נמס לתוך הבננה, פשטות מפתיעה ומרנינת לב.

בקושי רב יצאנו מהמסעדה ועלינו על האוטו בחזרה לתל אביב. כל הדרך שתקנו. למה להפריע לפה לשחזר את שלל חוויות הטעם שהוא חווה? רק למחרת יכולנו לדבר ולהחליף רשמים. רותם כמובן היה אסיר תודה שהוצאתי אותו מהבית. אין ספק שזה היה ערב מוצלח, גם היה לי טעים, וגם הוכחתי לגבר שאני צודקת והוא טועה. אני בטוחה שנלך למסעדה הזו עוד כמה פעמים עד שרותם יוכל להתבכיין שוב שהוא מיצה את כל המנות הצמחוניות האפשריות.

סאן פלאוור
ז'בוטינסקי 44, פינת תרמ''ב, ראשון לציון.
03-9692026, 03-9666871