העלם הצעיר שלצידי דווקא לא מתלהב בהתחלה מהרעיון של ארוחת בוקר בערב, כך שאני מזמינה אותה לעצמי, אבל כשהיא מגיעה – שנינו מחליטים בו-במקום שמגיע לה פרס ארוחת הבוקר המקורית והמוצלחת ביותר.
מאז הגיעה לכאן בשורת האוכל המוקפץ, לפני כעשרים שנה, הוא הספיק להתאזרח ולקבל מעמד של תושב קבע. שמונת הסניפים של למון-גראס הפזורים במרכז הארץ יעידו על הביקוש. אנחנו, בסתם יום של חול, בחרנו לדגום את סניף רעננה.
האוכל של המסעדה היהודית המבוסס על מאכלים יהודיים מסורתיים פורט על נימי הנוסטלגיה כמו גם על חוש הטעם. יתר על כן, האווירה במקום נעימה ומסבירת פנים, ברוח המסורת היהודית.
התפריט בביסטרו 56 הוא חגיגה לקרניבורים: זה מתחיל כבר במנות הראשונות, שרובן ככולן כוללות בשר, כמו רול אנטרקוט, כנפיים פריכות, שיפודי פרגיות, פטה כבד, ומנה מקורית ומיוחדת שאהבנו, של פטריית פורטבלו במילוי בשר טחון, עם רוטב יין עשיר.
החלטנו לנסות את אלתר נתיב ברחוב ויצמן בת''א, קרוב לכיכר המדינה. כבר שמעתי מכמה אנשים על המקום הזה והחלטתי שזה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו. מקום חמים, פשוט ומעודן שנוכל לאתגר את התיאבון הבררני שלנו בו.
כל המנות שראינו היו מעוצבות ומושכות, וכמובן, גם טעימות מאוד. מנה של פטריות ממולאת באגוזים, כרישה, וגבינות על מצע של סלט ירוק ושמנת חמוצה המשיכה את החגיגה.
1868, מסעדת גורמה צרפתית כשרה בירושלים שוכנת במבנה האבן הראשון שנבנה מחוץ לחומות העיר העתיקה, בשנת 1868. זוהי כנראה המסעדה הכי מפורסמת באזור ירושלים ובהחלט שווה נסיעה מיוחדת. אבל כמו בכל מסעדת יוקרה ההשקעה באה לידי ביטוי גם במחירי המנות.
בכניסה לסניף אל גאוצ'ו הרמת גני, אחרי ריצה קצרה מתחת למטרייה מהאוטו, ניערנו מהמעילים את הטיפות והבחנו בהשתאות שאנחנו לא לבד. בערב הכי סוער בשנה היו באל גאוצ'ו לפחות עוד חמישה שולחנות של אנשים שכמונו, גם הם לא הסכימו לתת לגשם לנצח להם את הסטייק.
למסעדת בלה ונציה הכשרה נפתח לא מזמן סניף במרכז רמת השרון, זאת בנוסף לסניף המקורי בהרצליה שפועל משנת 1987. המסעדה מגישה אוכל איטלקי מסוגים שונים ומקיימת ארועים במקום. יש חדר ארועים פרטי (עד 35 איש), ובימי שישי המקום פתוח לארועים של עד 80 איש בלבד.
מסעדת ה ''עונות'' של מלון ''מצודת דוד'' מגישה שילוב נדיר של אווירה אלגנטית, מנות יצירתיות ושירות מקצועי ומוקפד.
בסמוך למגדל שלום שוכנת מסעדת סתווים הכשרה. המסעדה מתמחה במאכלים ביתיים ממטבחים שונים, וביניהם הטורקי, הכורדי, הפרסי, והעיראקי.
חברתי הטובה שרית, עברה שינוי ענק בחיים – סוף סוף, אחרי שנים של כוונות וחיפושים, היא מצאה דירה קטנה משלה, במתחם הבורסה שבין ר"ג לת"א, ועברה מהצפון השקט לעיר הגדולה. החלטנו שזו סיבה למסיבה ויצאנו לחגוג את המאורע ב"מולדן" החדשה
כשאנחנו יוצאות מ"לה-טוסקנה" אנחנו משתאות מהפלא: זה עתה הצלחנו לסיים ארוחה איטלקית שלמה ולצאת שבעות ומרוצות, אך ללא תחושת הכובד המתלווה בדרך כלל לארוחה כזאת. איך זה קרה?
אנחנו ביקשנו עוד פויקה- זהו תבשיל קדירה דרום אפריקאי המתבשל בסיר ברזל עבה עם ירקות שורש, ובואקירו הוא מוגש בטעם עדין של יין משכר.
"מתוקה" היא גן עדן לאוהבי המתוקים, ואני ושחר בהחלט כאלה. בכניסה מול הויטרינה המפתה נפערות העיניים ואנחנו בולעים רוק כמו שני ילדים. אחר כך מתעשתים, הלא אנחנו אנשים מבוגרים, ומתיישבים לאכול משהו.
אנחנו לוקחות את האוטו של אמא וקופצות לצהריים ב''קפה בחורש'' בכפר ביאליק, המצוי בצמוד לקרית ביאליק. סתם ככה באמצע היום לצאת לאכול עם אחותי הקטנה, איזה כיף. אנחנו מנשנשות לנו בהנאה את לחם הבית המוגש לנו עם מגוון ריבות וממרחים, וזוכרות שלפני שנה אהבנו במיוחד את ריבת הבצל ואת ממרח החצילים המעושנים.
מסעדת לה לזניה היא משהו קצת שונה מהנוף הדיזנגופי המוכר. יוסף, בעל המסעדה והשף, עלה מאיטליה לפני מספר שנים והביא עימו אין ספור מתכונים מקוריים.
בלב השוק של שכונת התקווה שוכנת לה מסעדת דוד חביב. המסעדה הכשרה מתמחה באוכל עיראקי וביתי. למסעדה קיים סניף קרוב ( רחוב האצל 68), דאלאס דוד חביב, שהוא בהכשרת בד''צ בית יוסף (עטרה), ובה 100 מקומות ישיבה.
שתי המנות מוגשות בתבנית חרס לוהטת, התורמת למיזוג הטעמים, ולשמירת חום המנה לאורך זמן. הטעם של כל אחת מהמנות היה פנטסטי, גם בגלל השימוש ברוטב בשמל...
שני הבלינצ'סים היו ביתיים להפליא והשאירו המון טעם של עוד. לפני שקמנו הגישה לנו המלצרית שני ליקרים תוצרת הבית, האחד שוקולדי והשני בטעם וניל...
האוכל הוא בסגנון צרפתי קלאסי, ואם תהיתם לרגע מיהי מרגו שעל שמה נקראת המסעדה, התשובה היא לא ''מי'' אלא ''מה'' – השם הוא מחווה ל''שאטו מרגו'', חבל הארץ בצרפת בו התמחה הבעלים. העיקריות שלנו הן הבישול הצרפתי העילי בהתגלמותו...
למון גראס באבן גבירול יושבת על פינה טובה. אם באים מהבימה - זה קרוב. אם מגיעים מהמשכן לאומנויות הבמה, מהקאמרי, ממוזיאון תל אביב או אפילו מבית המשפט - זה לא רחוק, וגם לעיתונאים המסתובבים באזור בית סוקולוב זה נמצא בדרך. הסניף כשר, האוכל מגיע מהר יחסית, חצי פאסט פוד, אבל עם היתרונות שבמסעדה ממוזגת ונעימה.
אנו בחרנו לנסות סטייק בנוסח סיני, רצועות בקר בציפוי פריך מוגשות על מצע של בצל מטוגן ברוטב יין וציר בקר שמוגשות על מחבת לוהטת – תענוג לעין ולחיך. עוד במחלקת הבקר הזמנו מנת בקר סצ'ואן – רצועות בקר, בצל ,פלפל ירוק, פטריות, וגמבה ברוטב סצ'ואן סמיך וטעים.
כשאנחנו יוצאות מ''לה-טוסקנה'' אנחנו משתאות מהפלא: זה עתה הצלחנו לסיים ארוחה איטלקית שלמה ולצאת שבעות ומרוצות, אך ללא תחושת הכובד המתלווה בדרך כלל לארוחה כזאת. איך זה קרה?